אחרי 1,800 שנות גלות של העם היהודי מארץ ישראל, נולדה ההצהרה שהבטיחה בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. הצהרת בלפור יצרה את הבסיס להכרה בזכותו החוקית והבינלאומית של העם היהודי על ארץ ישראל, משני צידי הירדן.

ב 2 בנובמבר 1917 העם היהודי קיבל כתב זכויות שמבסס ומאשרר את טענת הבעלות של העם יהודי על ארץ ישראל. הצהרת בלפור שולבה בהחלטות ועידת סן רמו של המדינות המנצחות במלחמת העולם הראשונה באפריל ‭ ,1920‬ וכנגזרת מכך – בכתב המנדט על פלשתינה (ארץ ישראל), סעיף 80 באמנת האו"ם, ובסעיף 5 של מגילת העצמאות.

ארתור ג'יימס בלפור - משרד החוץ, 2 בנובמבר 1917 : "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה [ארץ ישראל], ותשתדל במיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו, בתנאי ברור שלא ייעשה שום דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של עדות לא יהודיות בארץ ישראל או בזכויות ובמעמד המדיני של יהודים בכל ארץ אחרת".

לפני : הצהרת בלפור מסתמכת על ממצאים ארכאולוגים ותאולוגים הקושרים בין העם היהודי לארץ ישראל :
בראשית פרק טו, יח : "ביום ההוא כרת יהוה את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת"

אחרי : הצהרת בלפור הייתה הבסיס לכל הסכם שנחתם בעתיד
1. הסכם בין ויצמן לפייסל (ינואר 1919), ובמסגרתו הכירו הערבים בהצהרת בלפור ובפלשתינה כמולדת העם היהודי.
2. וועידת סן רמו 1920 מדינות ההסכמה, המעצמות האירופיות, דנו בחלוקת המזרח התיכון בין העם היהודי והעם הערבי. לערבים הקצו את רוב שטחי המזה"ת – עיראק, סוריה ולבנון, ולעם היהודי הקצו את 0.02% משטחי המזה"ת – פלשתינה א"י משני צידי הירדן. (הערבים קיבלו זכותם להגדרה עצמית בכל שטחי המזרח התיכון פרט לארץ ישראל. בארץ ישראל לא הוענקו להם זכויות פוליטיות כלשהן) החלטות סן רמו שימשו בסיס ויסוד לניסוח המנדט על פלשתינה – 1922.
3. המנדט על פלשתינה, כלל את החלטות סן רמו ואת הצהרת בלפור. מועצת חבר הלאומים הטילה על בריטניה את האחריות למימוש הצהרת בלפור : "בעלת המנדט תהיה אחראית להגשמת ההצהרה שממשלת בריטניה פרסמה ביום 2 בנובמבר 1917, ושנתקבלה על ידי ממשלות ההסכמה האחרות, לטובת ייסוד "הבית הלאומי" לעם היהודי בארץ-ישראל". תנאי המנדט נוסחו סופית ואושרו פה אחד ב -24 ביולי 1922, על-ידי מועצת חבר הלאומים, אשר הייתה מורכבת באותה תקופה מ-51 מדינות. המנדט קיבל תוקף מעשי, משפטי וחוקי והחל לפעול ב-29 בספטמבר 1923.
4. וועידת בסן פרנסיסקו 1945 כאשר חבר הלאומים פורק, ונכסיו וחובותיו הועברו לאומות המאוחדות (האו"ם). לוועידת סן פרנסיסקו נשלחה משלחת יהודית (בניהם היה גם פרופסור בן–ציון נתניהו) משימתם הייתה להגן על הזכות היהודית להתיישב בפלשתינה – ארץ ישראל. תרומת המשלחת היהודית הייתה בניסוחו של סעיף 80 באמנת האו"ם. סעיף 80 בכתב ההקמה של האו"ם מכיר במפורש ב"מנדט על פלשתינה" של חבר–הלאומים. מנדט זה העניק ליהודים את הזכות הבלתי ניתנת להפקעה להתיישב בכל מקום בפלשתינה – ארץ ישראל. כל 51 המדינות חתמו פה אחד על המגילה. ולמעשה אשררו את הצהרת בלפור, החלטות סן רמו והמנדט על פלשתינה המהווים את הבסיס החוקי על פי המשפט הבינלאומי לזכותו של העם היהודי על כל חלקי ארץ ישראל.

חומר למחשבה :
הצעת החלוקה – 181 , מכ"ט בנובמבר 1947 של העצרת הכללית הנה בגדר המלצה בלבד ואינה מחייבת. העצרת הכללית אינה מוסמכת לחוקק חוקים, אלא רק להציע הצעות ללא תוקף משפטי (פרק 5, סעיף 10 באמנת האו"ם). ההכרה הבינלאומית של ישראל אינה מתבססת על החלטה זו. כמו כן ההצבעה בכ"ט בנובמבר לחלוקת ארץ ישראל המערבית בין היהודים לערבים הייתה מנוגדת לזכויות שנקבעו במנדט עבור פלשתינה (מעוגן בסעיף 80 של האו"ם) ואין לאף אחד סמכות לגרוע מהזכויות הללו.

זה הבסיס החוקי והמשפטי לקיומנו בארץ ישראל המערבית, נראה כי לפקידים במשרד החינוך יש העדפה מודעת לקדם את הבערות על-פני הידע בישראל. מדוע משרד החינוך מדיר את תלמידי ישראל מעובדות אלה? זכותם של אנשים לפרש את העובדות כהבנתכם, להסיק מסקנות שונות על פי תפיסת עולמם, מותר לחשוב שמסירת גב ההר לערבים יביא לשלום. אין פסול בתרבות של התדיינות וריבוי דעות, נהפכו הדיון מפרה את החשיבה (התעמלות אינטלקטואלית) של כולנו. לצד זה, הדרה של תלמידי ישראל מעובדות אלה, גניבת דעת ודיסאינפורמציה על מנת לקדם תוכנית או תפיסת עולם בדרכי ערמה היא מעשה פסול שעשוי להוביל לחורבן התרבות והתפוררות החברה.

הדרה של עובדות אלו מחומר הלימוד, יוצר דור של בורים, צעירים וצעירות שישרתו בצה"ל, חסרים בתוכן וצדקת הדרך, וכפי שהיטיב לנסח זאת יגאל אלון : "עם שאינו מכבד את עברו גם ההווה שלו דל – ועתידו לוט בערפל." השימוש השגוי בעלילת הדם 'הכיבוש' על פי רוב, אינו נובע משנאה עצמית או כוונת זדון, הוא נובע מחוסר ידע ובורות שהם כשל של משרד החינוך.

** מעלה זאת לטובת אלה שאינם מקבלים את דבריו של בן גוריון : "התנ"ך הוא המנדט שלנו, התנ”ך שנכתב על-ידינו, בשפתנו העברית ובארץ הזאת עצמה, הוא-הוא המנדט שלנו. זכותנו ההיסטורית קיימת מראשית היות העם היהודי, והצהרת בלפור והמנדט באו לשם הכרת הזכות הזאת ואישורה. הרי נאמר בפירוש בהצהרה ובמנדט, שהעמים מכירים בזכותו של העם היהודי “להקים מחדש את ביתו הלאומי”.