מדי שנה בכ"ז בניסן, עם ישראל מתייחד עם זכר השואה שהמיטו הגרמנים ועוזריהם על העם היהודי. אין מידע מדויק בדבר מספר הקרבנות היהודיים אשר נספו בשואה, אך מקובל להעמידו על כשישה מיליונים.

כ 2,300 שנה קודם לכן, בתשעה באב, התרחשה שואה 'זוטא'. האימפריה הבבלית (586 לפנה"ס) ולאחר מכן האימפריה הרומית (70 לספירה) השמידו בארץ ישראל כמיליון יהודים – גברים, נשים, זקנים וטף. מאות אלפי יהודים הוגלו בכפייה (טֻרְנְסְפְרוּ) למשך אלפיים שנה מארץ ישראל. החורבן וההרס שנגרם בארץ-ישראל היה מוחלט. ישובים שלמים נהרסו עד היסוד.

תשעה באב הוא יום חורבן תרבותי ולאומי של עם ישראל בארץ ישראל. מה שהביא אותנו לאלפיים שנות גלות. תשעה באב, אינו יום אֵבֶל לדתיים בלבד, 'משהו שקרה ממזמן', הוא יום אֵבֶל לאומי של כולנו. צר לי על ירידת הדורות, על אלה הנמצאים בגלות הדעת, מנותקים מן השורש, מנותקים מן המהות. ובעוד כמה שנים כשכבר לא יהיו בינינו אחרוני שורדי השואה, על אותו המשקל יאמרו, מה לנו ולמשפחות שעברו את השואה ? הרי זה 'משהו שקרה ממזמן', לפני יותר ממאה שנה… זה תהליך ירידת הדורות. ושוב נצטרך אימפריה שבכוח הזרוע תחבר אותנו חזרה.