בשנים האחרונות, נעשה ניסיון לטשטש את המושג ציונות וליצור מושג מעורפל ורב-משמעי לציונות. ציונות חלופית כזו שתתאים לתפיסת עולם חדשה ותוכל לשרת את האג'נדה. 

מקור השם "ציונות" הוא במילה ציון, שמה של ירושלים וארץ ישראל. ציון מסמלת בעבור כל יהודי את הכמיהה לארץ ישראל : 'שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים' (תהילים פרק קכו), 'עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם־בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת־צִיּוֹן' (תהילים קל"ז), 'לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלַם לֹא אֶשְׁקוֹט' (ישעיהו פרק סב), "וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה" (ישעיהו פרק לה). המונח 'ציוניזמוס' נטבע על ידי נתן בירנבאום בשנת 1890 לתיאור תנועת "חובבי ציון", ובהמשך ב-1897 אומץ על ידי הרצל. האם הציונות של ימינו היא מקלט בטוח לישראלים?, שיפור תנאי המחיה?, שירות בצה"ל? ואיזכור יום השואה?.

קטנתי מלהגדיר מהי 'ציונות', אולם לנוכח השימוש העודף והתעטפות בציונות על ידי כל לובש מדים עתיר זכויות או ילד המפנה מקום באוטובוס לגברת עם סלים, חשבתי שיהיה נכון להוציא מהבּוֹידֶעם את המושג ציונות כפי שהגדירו אותה אבות הציונות, מנהיגים ואנשי רוח של הזרם המרכזי בישראל.

ב-1843 הציג הרב יהודה אלקלעי תוכנית מדינית “מנחת יהודה” להקמת בית לעם היהודי בארץ ישראל. אחד מתלמידיו של הרב אלקלעי בבית הכנסת בסרביה היה יעקב הרצל. בנו של יעקב הוא בנימין זאב הרצל.
וכך הגדיר בנימין זאב הרצל את הציונות בפתיחת הקונגרס הציוני הראשון 1897: "הציונות היא שיבה אל היהדות עוד בטרם שיבתנו אל ארץ-היהודים"

מילון אבן שושן הגדיר ב 1965 את הציוני : "ציוני - המאמין ותומך בשאיפות הציונות - הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל וכנוס פזורי ישראל"

בנימין זאב הרצל : "הציונות היא שיבה אל היהדות עוד בטרם שיבתנו אל ארץ-היהודים"

זאב ז'בוטינסקי : "מדינת היהודים אינה אלא צעד ראשון בתהליך ההתגשמות של הציונות הרוממה . אחריו יבוא הצעד השני : שיבת העם לציון , יציאת הגולה ... ומטרתה הסופית האמיתית של הציונות הרוממה... יצירת תרבות לאומית , שתאציל מהודה על כל העולם , ככתוב : 'כי מציון תצא תורה"

דוד בן גוריון : "הציונות לא הייתה אלא שם חדש לשיבת-ציון" ..."הציונות שלי אינה אלא חלק וביטוי של היהדות שלי... אני ציוני אך ורק מפני שאני יהודי"

בנציון נתניהו : "הציונות הקמת מדינה יהודית בארץ מולדתו של העם היהודי ובניתה של המדינה היהודית"

מנחם אוסישקין : "תגרד את היהודי ומצאת בו את הציוני."

חיים הרצוג : "הציונות היא תחושת העם היהודי למקור ויעוד במולדת שקשורה באופן נצחי לשמה"

יגאל אלון : "ציונות היא הביטוי המודרני של המורשת היהודית העתיקה; ציונות היא תנועת השחרור הלאומית של עם, אשר הוגלה ממולדתו ההיסטורית ופוזר בין אומות העולם; ציונות היא גאולתה של אומה עתיקה מגורל טרגי וגאולתה של ארץ מעזובה בת דורות; ... ציונות היא מאמץ מתמיד ובלתי-נלאה להגשים את חזונם הלאומי והאוניברסלי של נביאי ישראל."

אֵין צִיּוֹנוּת בְּלִי יַהֲדוּת וּבְלִי אֶרֶץ צִיּוֹן. – אבות הציונות הבינו שזכותינו על ארץ -ישראל והמשך קיומנו כעם יהודי-ישראלי בארץ-ישראל מושתת על מסמך הבעלות שיש לנו על האדמה הזאת – מכוח התנ"ך והתרבות היהודית.

מבשרי הציונות – שומרי הגחלת
לאורך הגלות מארצנו חלקים גדולים בקרב יהודי אירופה איבדו את זהותם היהודית, הטמיעו ואימצו נורמות, ערכים ומנהגים תרבותיים של העמים שבקרבם חיו (הרצל הציע בתחילת דרכו לפתור את בעיית היהודים על ידי התנצרות המונית). במקביל ליהודים המתבוללים, הקדישו את חייהם לומדי התורה (הרב יהודה אלקלעי, הרב צבי הירש קלישר…) לשימור התרבות והמסורת היהודית, אלמלא שירות של 1900 שנה של שומרי הגחלת – לומדי התורה, הקונגרס הציוני היה מקים מדינה יהודית באוגנדה / ארגנטינה, קציני וחיילי צה"ל היו חוטבי עצים באוגנדה. בזכות לומדי התורה העם היהודי הבין שהוא יכול ללכת רק למקום אחד, להילחם רק על מקום אחד, להעפיל רק למקום אחד, לבנות ולהיבנות רק במקום אחד, בארץ-ישראל.

השוויון בנטל
ללוחמי צה"ל וללומדי התורה יש מהות אחת, הם משלימים זה את זה, הקיום של האחד תלוי בשני – "ארץ ישראל לא בזכות הכוח, אלא בכוח הזכות." (מנחם בגין) ו- "גורל ישראל תלוי בשני דברים: בכוחה ובצדקתה" (ד.ב.ג).

ישראל של ימינו ממשיכה (לצד היזמות, חדשנות והקידמה) היסטוריה ומסורת המייצגת 3500 שנה של יצירה תרבותית. צר לי, על אלה המתהדרים בליברליזם, הומניזם ובסובלנות כלפי האחר והשונה, אך באותה הנשימה חסרי סבלנות למקורו של העם היהודי, למסורת ולתרבות של עם ישראל.

ירידת הדורות והתנגדות לציונות
הפוסט ציונות והאנטי ציונות הם למעשה שלילת הציונות, קרי – התנגדות לריבונות ישראלית וקיום יהודי ברחבי ארץ-ישראל, התנגדות להעלאת יהודים לארץ-ישראל, מחיקת סממנים ותכנים של התרבות היהודית מהמרחב הציבורי (מהי יהדות ללא ארץ-ישראל, ללא השבת, ללא כשרות, ללא קידוש, ללא תפילין... ?). ופעילות להוצאת ירושלים, יהודה, השומרון, רמת הגולן או שטח כלשהו מריבונותה של המדינה.

נראה שחלקים בציונות החילונית ניתקו עצמם מהציונות, מהתרבות היהודית (הנתקה) ומארץ-ישראל. מצוות יישוב הארץ התחלפה בנהנתנות בבתי קפה ושימור התרבות היהודית הפכה להיות קונצרט של וגנר במשכן לאמנויות הבמה בת"א. הציונות הפכה להיות אות מתה, לא יותר משירות בצה"ל וציון יום השואה.

הרצון של חלקים בחברה הישראלית להתנתק מהיהדות, גרם להם הלכה למעשה להתנתק מערכי הציונות. ניסח זאת היטב יעקב חזן : ''רצינו לגדל דור של אפיקורסים, וגידלנו דור של עמי ארצות, זנחנו את הדת ואתה השלכנו גם את התרבות היפה שלנו על כל עושרה ומרכיביה. החילוניות לא הצליחה לייצר מענה הולם בכל הקשור למורשת ותרבות ישראל. לילדים אין שורשים וגם אין להם כנפיים, כי מקורות ההזנה שלהם דלים."

חייל שאינו מצויד בציונות - צדקת הדרך, בלי ההכרה שארץ-ישראל (גם באזורים שישראל עוד טרם מימשה את ריבונותה) והתרבות היהודית הם חלק בלתי נפרד מעם ישראל, מאיזו סיבה הוא משרת בצה"ל ?. גם חיילים ומפקדים המשרתים בצבאות של שכירי חרב (חברות פרטיות, לגיון הזרים) נלחמים באומץ ובעוז, מסכנים את חייהם, ואף מוסרים את נפשם, ללא מניע אידאולוגי או לאומי, הם עושים זאת לטובת ההגשמה והמימוש העצמי שלהם, עבור גמול כספי נדיב, אדרנלין, אתגר אישי, יוקרה, מעמד חברתי, סמל סטטוס, ושלל סיבות אישיות אחרות. נראה שהציונות אינה אחת מהסיבות.

ומן השלילה, נגזר גם החיוב : לצד ירידת הדורות ניתן גם לזהות תהליך של השתבחות הדורות יותר ויותר חרדים משתלבים בשירות הלאומי ובצה"ל, חילוניים רבים מכירים בחשיבות המסורת היהודית ובצדקת הדרך – החלת הריבונות - ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, וכן מספר המתיישבים ביהודה, בשומרון, בגולן ובבקעה גדל בהתמדה משנה לשנה…