אורי הירש

מחשבות ותובנות על תרגול תנועתי־תפקודי, קטלבלס, יוגה ופילאטיס · ציונות, זהות וריבונות

דף הבית » ציונות » בן גוריון : אפילוג

בן גוריון : אפילוג

הוזמנתי לערב הקרנה של הסרט "בן גוריון: אפילוג", המבוסס על ראיון גנוז מ-1968, חמש שנים לפני מותו של ה"זקן". גילוי נאות: במאי הסרט, יריב מוזר, הוא גיסי וחבר יקר. לערב ההקרנה הוזמן חבר כנסת, שהעלה סיפור המיוחס לבן-גוריון ומדגיש את תפיסתו הציונית-משיחית – זו שנדמה כי נשכחה מעט בערפילי הזמן.

ציונות כזכות נצחית שאינה ניתנת להפקעה

"אין זו מסמכותו של שום יהודי… לוותר על איזה חלק שהוא בארץ," הצהיר בן-גוריון בנחרצות של מנהיג שרואה דורות קדימה. "זוהי זכות האומה היהודית לדורותיה, זכות שאינה ניתנת להפקעה בשום תנאי." עבורו, הציונות מעולם לא הייתה הסדר טכני או מקלט גיאוגרפי בלבד, אלא זכות היסטורית על הארץ כולה, הקיימת לעד עד לביצוע הגאולה השלמה.

כשבכיר אמריקאי ניסה לערער על האחדות היהודית ושאל בהתנשאות את מי בן-גוריון מייצג, הוא קיבל שיעור מאלף בהיסטוריה: "לפני 200 שנה הפליגה ה'מייפלאואר'. האם יש אמריקאי אחד שיודע מה אכלו אבותיו בהפלגה? והנה, למעלה מ-3,000 שנה קודם לכן יצאו היהודים ממצרים. כל ילד יהודי בעולם יודע בדיוק מה אבותיו אכלו – מצות – ושהם שואפים להגיע לארץ ישראל. אנו מסיימים כל שנה באמירה: 'לשנה הבאה בירושלים'."

זהות יהודית במרחב הציבורי

כשמתווכחים היום על שבת, כשרות והמרחב הציבורי בישראל, כדאי לזכור עובדה היסטורית חשובה: את היסודות לאופי היהודי של המדינה לא קבעו המפלגות החרדיות, אלא דווקא הנהגת הציונות החילונית, ובראשה בן-גוריון. הסטטוס קוו שניסח ערב הקמת המדינה קבע צביון יהודי מובהק – שבת כיום המנוחה הרשמי, כשרות במוסדות המדינה וחיבור עמוק לתרבות ישראל. בן-גוריון הבין שמדינה יהודית ללא סממני זהות במרחב הציבורי תהיה מנותקת מהשורשים שהחזיקו את העם אלפי שנים. ביסודה, הציונות מעולם לא ביקשה להקים מדינה ללא זהות, אלא מדינה יהודית לצד המודרנה.

דמות תנ"כית

בן-גוריון היה מנהיג תנ"כי. הוא חולל את נס הקוממיות מתוך בידוד עולמי ואמברגו נשק, וכשצופים בראיון המאוחר איתו, מבינים שכל המחלוקות של פעם מתגמדות מול הלהט הציוני שלו. זהו להט שנדמה כי נדד עם השנים ממחנהו המקורי אל אלו שדובקים היום בערכי ההתיישבות ובנאמנות לאדמה. אותם עקרונות שהיו פעם בליבת ה"שמאל" המייסד, הפכו בימינו לעמוד השדרה של המחנה הלאומי – בעוד המחנה המקורי שלו הולך ומתרחק מהם. עבורו, ציונות בלי שורשים פשוט לא הייתה ציונות.

שלושת המשפטים שנחרטו בתודעתי שלושה משפטים מהסרט נחרטו בתודעתי, כאלו שקשורים ישירות לימינו ולעתיד ילדינו:

  • "זה העם היהודי שבנה את הארץ, וזו הארץ שבנתה את העם היהודי."

  • "אני לא רק ישראלי. אני יהודי וישראלי."

  • "המדינה הזו עדיין לא קיימת, זו רק ההתחלה."

המשפטים הללו הם המשך ישיר לאמירותיו הקושרות את עם ישראל למקורותיו. בן-גוריון לא ראה סתירה בין חילוניותו לבין היותו יהודי ששורשיו נטועים בתנ"ך ובאדמה.

ההתפכחות: "קיר הברזל" של המציאות

מעניין לגלות את תהליך ההתפכחות שעבר בן-גוריון בשנותיו האחרונות. למרות שדיבר על ויתורים לאחר 1967, המציאות טפחה על פניו. ב-16.8.1972, כשנוכח שהערבים אינם מעוניינים בשלום אלא בהשמדה, הוא נסוג מרעיון מסירת יהודה ושומרון. הוא הבין שציונות ללא אחיזה בערש הולדתנו היא ציונות ללא עתיד. הוא סירב להכיר בשקר של "עם פלסטיני" והמשיך להאמין ב"צדקת הדרך" ובביטחון המבוסס על עוצמה.

אפילוג: עם סגולה וריבונות

הסרט מספק חומר למחשבה וחשבון נפש בעיקר לאלו המדברים על 'ערכיות' אך רוקנו את הציונות מתוכנה הלאומי. לו היה בן-גוריון רואה את נבחרי הציבור במחנהו ההיסטורי – אלו המטילים ספק בזכותנו על הארץ – סביר שהיה חש זרות עמוקה.

ישראל של היום היא מעצמה, בדיוק כפי שחזה. הנגב פורח יותר, וההייטק הישראלי מציל חיים בעולם כולו. אין ספק שבן-גוריון הפרגמטי, זה שחזר אל התנ"ך ואל חברון בסוף ימיו, היה רואה היום בהחלת הריבונות בבקעה, ביהודה ובשומרון את המימוש המתבקש של החזון הציוני. הוא ידע שזוהי רק ההתחלה, והאחריות להמשך הנס הזה מוטלת על מי שעדיין מעז לומר בגאווה: "אני יהודי וישראלי".