אורי הירש

מחשבות ותובנות על תרגול תנועתי־תפקודי, קטלבלס, יוגה ופילאטיס · ציונות, זהות וריבונות

דף הבית » תרגול תנועתי־תפקודי » פעילות גופנית וכוח לאורך החיים: תנועה, תפקוד ועצמאות

פעילות גופנית וכוח לאורך החיים: תנועה, תפקוד ועצמאות

מתרגל ותיק שלי שאל אותי פעם איך יכול להיות שבמשך השנים התרגול שלו השתנה כל כך, אף שהוא עצמו רק הלך והשתפר. לקח לי קצת זמן לחשוב על השאלה. היא נוגעת בדיוק בנקודה שבה תרגול מפסיק להיות אוסף של תרגילים והופך לתהליך. הגוף משתנה, החיים משתנים, וגם הדברים שאנחנו מבקשים מהגוף משתנים. מה שהתאים לנו בגיל 25 לא בהכרח מתאים באותה צורה בגיל 55. בגיל 70 כבר פחות מעניין אותי כמה משקל אדם מרים ביחס לאחרים. מעניין אותי אם הוא קם בקלות מכיסא, הולך בביטחון, עולה מדרגות, מתכופף, נושא קניות ויכול לקום מהרצפה.

פעילות גופנית לאורך החיים אינה ניסיון לעצור את הגיל. המטרה היא לשמור על גוף שממשיך לשרת אותנו גם כשהשנים עוברות. הרעיון הזה עומד גם בבסיס הספר שלי, תרגול תנועתי־תפקודי: לנוע, לתפקד ולהרגיש טוב יותר. בספר אני לא מציע עוד שיטת תרגול סגורה. אני מנסה להסביר כיצד כוח, תנועתיות, יציבות, נשימה, שיווי־משקל ולמידה תנועתית מתחברים לתפקוד בחיים עצמם.

למה פעילות גופנית נעשית חשובה יותר עם השנים?

הגוף אינו נשאר כפי שהיה בגיל 20. עם השנים אנחנו עשויים לאבד בהדרגה חלק ממסת השריר והכוח. גם צפיפות העצם, מהירות ההתאוששות, שיווי־המשקל וטווחי התנועה עשויים להשתנות. השינויים האלה אינם מתרחשים באותו קצב אצל כולם. אדם שהמשיך לנוע, לתרגל ולשמור על כוח יכול להגיע לגיל מבוגר במצב שונה מאוד מאדם שכמעט לא היה פעיל במשך שנים. גם שינה, תזונה, מצב רפואי, עבודה, מתח והרגלי החיים משפיעים על התמונה.

פעילות גופנית אינה מבטיחה חסינות מפני כאב, מחלה או ירידה בתפקוד. עם זאת, המחקר וההנחיות המקצועיות תומכים בהמשך פעילות לאורך החיים. פעילות אירובית, תרגול התנגדות, עבודה על שיווי־משקל ותנועה מגוונת נותנים לגוף סיבה להמשיך להשתמש ביכולות האלה. הגוף מסתגל למה שאנחנו מבקשים ממנו לעשות. אם אנחנו רוצים לשמור על כוח, כדאי שנמשיך להשתמש בו. אם אנחנו רוצים לשמור על שיווי־משקל, צריך לתת למערכת הזדמנויות לתרגל אותו.

האם הליכה מספיקה?

אני אוהב הליכה. היא פשוטה, זמינה, אינה דורשת ציוד ואפשר לבצע אותה כמעט בכל מקום. עבור אנשים רבים היא גם הדרך הקלה ביותר להכניס תנועה קבועה לשבוע. אבל הליכה אינה עונה לבדה על כל הצרכים התנועתיים שלנו. כדי לקום מכיסא אנחנו צריכים כוח. כדי להרים משהו מהרצפה צריך להתכופף ולייצב את הגוף. כדי לעבור מדרכה או לעצור מעידה צריך שיווי־משקל ותגובה מהירה. כדי להסתובב, להגיע למדף או להיכנס לרכב אנחנו צריכים גם תנועתיות.

לכן איני מחפש רכיב אחד שאמור לפתור הכול. גם כוח לבדו אינו מספיק. הגוף צריך שילוב סביר של כוח, תנועתיות, סיבולת, יציבות ושיווי־משקל. המינון משתנה בין אדם לאדם וגם בין תקופה לתקופה. העיקרון פשוט יותר מכל תוכנית מורכבת: אנחנו מנסים לשמר מערכת שלמה ולא רק לשפר מספר אחד במבחן כושר. להרחבה על העיקרון הזה אפשר לקרוא בעמוד תרגול תנועתי־תפקודי ואימון פונקציונלי.

בשנות ה־30 וה־40 כדאי לבנות בסיס

בגיל צעיר יחסית קל לחשוב שהגוף יסתדר תמיד. אפשר לישון פחות, לדלג לפעמים על התאוששות, לעבוד קשה ולגלות שלמחרת הגוף בכל זאת חזר לעצמו. דווקא בשנים האלה כדאי לבנות הרגלים שאפשר לקחת הלאה. תרגול התנגדות, קטלבלס, פילאטיס מכשירים, הליכה, ריצה, שחייה או תרגול תנועתי יכולים להשתלב בדרכים שונות. אין כלי יחיד שהוא תנאי לתפקוד טוב. הכלי פחות חשוב מהאופן שבו אנחנו משתמשים בו ומהיכולת להתמיד לאורך זמן.

אני מחפש בתקופה הזאת בסיס רחב של כוח, תנועתיות ושליטה. אדם צריך לדעת להתכופף, לדחוף, למשוך, לשאת ולייצב את עצמו. הוא צריך גם לדעת להפיק כוח בלי שכל פעולה תהפוך למאבק. לטכניקה יש כאן חשיבות גדולה. היא לא רק מאפשרת לבצע את התרגיל טוב יותר היום, אלא גם עוזרת לנו להמשיך לתרגל בעוד עשר ועשרים שנה. בגיל 35 אנחנו לא תמיד חושבים על גיל 65, אבל חלק מהיכולת שנביא איתנו לשם נבנה כבר עכשיו.

באמצע החיים התרגול צריך להתחיל להקשיב יותר

בשנות ה־40 וה־50 החיים עצמם מתחילים להשפיע יותר על התרגול. יש עבודה, משפחה, שעות ישיבה, עומס ופחות זמן. לפעמים גם ההתאוששות כבר איטית יותר. זה לא אומר שהגוף נעשה שביר ושצריך לפחד מעומס. ברוב המקרים הגוף עדיין צריך עומס כדי לשמור על כוח ויכולת. פשוט כדאי לבחור אותו בצורה מדויקת יותר ולהפסיק לעבוד על אוטומט.

תרגיל שעבד מצוין לפני עשרים שנה אולי עדיין מתאים, ואולי כבר לא. משקל שהיה קל בעבר יכול להרגיש כבד יותר היום. מצד שני, אדם שמתמיד בתרגול יכול להיות בגיל 55 חזק ומיומן יותר משהיה בגיל 35. לכן אני פחות אוהב כללים שמבוססים רק על גיל. חשוב יותר לראות מי עומד מולנו, איך הוא נע, מה הרקע שלו, איך הוא מתאושש ומה הוא רוצה להמשיך לעשות בחיים. הגיל נותן לנו הקשר. הוא לא נותן לנו תוכנית תרגול.

אחרי גיל 50 הכוח מקבל משמעות אחרת

בשלב מסוים כוח מפסיק להיות עניין שקשור רק לכושר והופך לעניין יומיומי. קימה מכיסא דורשת כוח. כך גם עלייה במדרגות, נשיאת שקיות, הרמת מזוודה, עבודה בגינה וקימה מהרצפה. עם העלייה בגיל אנחנו עלולים לאבד בהדרגה מסת שריר וכוח. לכן יש משמעות מעשית להמשך תרגול התנגדות. מחקרים מראים שגם בגיל מבוגר אפשר לשפר כוח ויכולת תפקודית כאשר מתאימים את העומס לאדם.

אין צורך לרדוף אחרי משקלים כבדים רק מפני שאנחנו מדברים על כוח. העומס צריך להיות משמעותי מספיק כדי לגרום לגוף להסתגל. במקביל, הוא צריך לאפשר טכניקה טובה, התאוששות וחזרתיות. עבור מתרגל אחד זה יכול להיות קטלבל כבד יחסית. עבור אחר יתאים יותר משקל גוף או עומס מתון. אצל אדם אחר, קימה מבוקרת מכיסא יכולה להיות נקודת התחלה מצוינת. הכוח שמעניין אותי הוא כוח שעובר מהתרגיל אל החיים.

מגיל 60 ומעלה שיווי־משקל נעשה חשוב יותר

כוח נשאר חשוב גם בגיל מבוגר, אבל הוא כבר אינו עומד לבדו. שיווי־משקל, תיאום תנועתי, מהירות תגובה וביטחון בתנועה מקבלים חשיבות גדולה יותר. אנחנו משתמשים בהם כמעט בכל פעולה שאנחנו עושים בעמידה ובהליכה. בזמן הליכה הגוף עובר שוב ושוב מרגל לרגל. כשאנחנו יורדים ממדרכה, מסתובבים, מתכופפים או מנסים לתקן מעידה קטנה, המערכת צריכה להגיב במהירות ולארגן מחדש את הגוף.

אין סיבה לחכות עד ששיווי־המשקל ייפגע כדי להתחיל לתרגל אותו. אפשר להתחיל בפשטות. אפשר לעמוד על רגל אחת ליד קיר, להעביר משקל מצד לצד, ללכת בכיוונים שונים או לקום מכיסא. אפשר גם לבחור תרגילים שמשנים את מרכז הכובד בצורה מבוקרת. כיסא, קיר או מקל יכולים לעזור. אביזר תמיכה אינו הופך את התרגיל לפחות טוב. לעיתים הוא מאפשר לאדם לתרגל בצורה מדויקת ובטוחה יותר, ואז להרחיב בהדרגה את היכולת.

גם מרכז הגוף הוא חלק ממערכת

לאורך השנים נוצרה סביב "שרירי הליבה" כמעט תעשייה שלמה. אני מעדיף להסתכל על מרכז הגוף בצורה פשוטה יותר. הגו צריך להעביר כוח בין הרגליים, האגן, עמוד השדרה והידיים. הוא גם צריך לשמור על יציבות מספקת כאשר הגוף נע או נושא עומס. הגו אינו יחידה נפרדת משאר הגוף. לכן גם התרגול שלו צריך להשתלב בתוך תנועה ולא להישאר רק כאוסף של תרגילי בטן.

תרגילים כמו Bird Dog, Side Plank ו־Modified Curl-Up, שמזוהים עם עבודתו של פרופ' סטיוארט מקגיל, יכולים לעזור לתרגל סיבולת ושליטה של הגו. הם אינם תרופה לכאבי גב, והם גם אינם מתאימים אוטומטית לכל אדם. במקרים המתאימים הם יכולים להיות כלים פשוטים ושימושיים. כמו תמיד, התרגיל עצמו אינו המטרה. אם אדם מבצע Bird Dog מצוין אבל עדיין מתקשה להתכופף, לקום או לשאת משקל בצורה נוחה, כנראה שחסר לנו עדיין חלק מהסיפור.

לא צריך לתרגל בגיל 60 כמו בגיל 30

אין גם סיבה להפסיק להתאמץ רק מפני שהגיל עלה. אפשר לשנות את המשקל, את טווח התנועה, את הקצב ואת מספר החזרות. אפשר לשנות גם את זמני ההתאוששות ואת סוג התרגילים. לפעמים נכון להוסיף עומס. לפעמים נכון להוריד אותו. לעיתים כדאי לחזור לתנועה בסיסית שנראתה לנו קלה מדי וללמוד לבצע אותה טוב יותר. תרגול אינו מבחן שבו כל ירידה בעומס נחשבת לכישלון. זהו תהליך שבו אנחנו מחפשים את הגירוי שמתאים לאדם באותה תקופה.

המטרה שלי אינה לשמר תוכנית תרגול מסוימת. אני רוצה לשמר אדם שמסוגל להמשיך לנוע. אם הדרך לשם משתנה עם השנים, אין בכך שום דבר חריג. להפך. זה בדיוק מה שאנחנו מצפים מתהליך תרגול שנמשך לאורך חיים שלמים.

איזה תרגול מתאים בגיל מבוגר?

אין תוכנית אחת שמתאימה לכולם. אדם בן 65 שמעולם לא עסק בפעילות גופנית אינו מתחיל מאותה נקודה כמו אדם בן 65 שמתרגל כבר שלושים שנה. גם שני אנשים באותו גיל ובאותו משקל יכולים להזדקק לתרגול שונה לחלוטין. באופן כללי כדאי לתת מקום לפעילות אירובית, לתרגול התנגדות, לתנועתיות ולשיווי־משקל. בתוך המסגרת הזאת אפשר לבחור כלים שמתאימים לאדם ולסביבה שבה הוא מסוגל להתמיד.

במכון איתנים 1964 בהרצליה אנחנו עובדים עם קטלבלס, פילאטיס מכשירים ותרגול תנועתי־תפקודי. הכלים משתנים, אבל העיקרון נשאר דומה: אנחנו מתאימים את התרגיל לאדם ולא את האדם לתרגיל. מי שרוצה לראות כיצד התרגול משתלב במהלך השבוע יכול לעבור למערכת השעות של איתנים. אותה תפיסה עומדת גם בבסיס הספר תרגול תנועתי־תפקודי: לנוע, לתפקד ולהרגיש טוב יותר, שבו הרחבתי על הקשר שבין תנועה, תפקוד, שיטתיות והתאמה לאורך מעגל החיים.

תרגול לאורך החיים הוא תהליך

אין שיעור אחד שישמור על הגוף, ואין תרגיל אחד שיפתור את בעיית ההזדקנות. הגוף לומד דרך חזרתיות. לפעמים אנחנו רואים שינוי בתוך שבועות, אבל לא פעם השינוי המשמעותי נבנה במשך חודשים ושנים. בתקופה אחת נרצה להתחזק יותר. בתקופה אחרת נשקיע בתנועתיות או בשיווי־משקל. אחרי פציעה, מחלה או הפסקה ממושכת נצטרך לעיתים לחזור בהדרגה ולבנות מחדש יכולות שנחלשו.

כשאני חושב על פעילות גופנית לאורך החיים, אני לא מחפש דרך להישאר בן 30. אני מחפש דרך להגיע לגיל 60, 70 ו־80 עם כמה שיותר אפשרויות פתוחות. לקום, ללכת, לשאת, להתכופף, לטייל, לשחק ולהמשיך לעשות דברים בעצמנו. בסופו של דבר, זה התפקוד שאנחנו מנסים לשמור.

שאלות נפוצות

האם פעילות גופנית יכולה לשמור על התפקוד בגיל מבוגר?

פעילות גופנית סדירה יכולה לעזור לשמור על כוח, ניידות, שיווי־משקל ויכולת לבצע פעולות יומיומיות. היא אינה עוצרת את תהליך ההזדקנות ואינה מבטיחה מניעה של מחלות. עם זאת, היא נותנת לנו כלי חשוב לשמירה על יכולת תפקודית לאורך השנים.

האם כדאי להמשיך באימוני כוח אחרי גיל 60?

אצל אנשים רבים כן. תרגול התנגדות מותאם יכול לעזור לשמור על כוח ואף לשפר אותו גם בגיל מבוגר. כדי לעשות זאת נכון, צריך להתאים את סוג התרגילים, העומס, הנפח והתדירות למצבו של האדם. כדאי להתחשב גם בניסיון שלו וביכולת ההתאוששות שלו.

האם הליכה מספיקה בגיל מבוגר?

הליכה היא פעילות חשובה מאוד, אבל בדרך כלל כדאי לשלב לצדה גם תרגול כוח, תנועתיות ושיווי־משקל. כל אחד מהמרכיבים מציב בפני הגוף דרישה מעט שונה. השילוב ביניהם נותן מענה רחב יותר לתפקוד היומיומי.

מהו תרגול תנועתי־תפקודי?

תרגול תנועתי־תפקודי נועד לשפר את יכולתו של האדם לנוע ולתפקד בחיי היום־יום. אנחנו משתמשים בתרגילים כדי לפתח כוח, תנועתיות, יציבות, שיווי־משקל, נשימה ושליטה. התרגיל עצמו אינו המטרה. המבחן הוא האם מה שאנחנו לומדים בתרגול עובר בהדרגה גם לחיים שמחוץ לאולם.

מקורות מקצועיים

World Health Organization. WHO Guidelines on Physical Activity and Sedentary Behaviour. 2020.
הנחיות ארגון הבריאות העולמי מסכמות את ההמלצות לפעילות גופנית לאורך מעגל החיים. בגיל המבוגר הן מדגישות פעילות אירובית, חיזוק שרירים ותרגול רב־רכיבי שכולל גם שיווי־משקל ותפקוד.

Fragala MS, Cadore EL, Dorgo S, et al. Resistance Training for Older Adults: Position Statement From the National Strength and Conditioning Association. 2019.
מסמך העמדה של NSCA מסכם את הידע על תרגול התנגדות בגיל המבוגר. הוא מתאר את התרומה האפשרית לכוח, מסת שריר, ניידות, תפקוד ועצמאות כאשר מתאימים ומתכננים את התרגול כראוי.

American College of Sports Medicine. ACSM's Guidelines for Exercise Testing and Prescription.
המדריך המקצועי של ACSM מרכז עקרונות להערכת יכולת גופנית ולתכנון פעילות. הוא עוסק בפעילות אירובית, תרגול התנגדות ורכיבי כושר נוספים בהתאם לגיל, ליכולת ולמצב הבריאותי.

המאמר מיועד ללמידה ולהבנה כללית ואינו מחליף ייעוץ רפואי, פיזיותרפי או מקצועי אישי. במקרה של כאב חריג, החמרה, נימול, חולשה, טראומה, מחלה ידועה או ספק לגבי התאמת הפעילות, כדאי לפנות לאיש מקצוע מתאים.