אורי הירש

מחשבות ותובנות על תרגול תנועתי־תפקודי, קטלבלס, יוגה ופילאטיס · ציונות, זהות וריבונות

דף הבית » ציונות » יום ירושלים וציונות

יום ירושלים וציונות

ירושלים היא עמוד השדרה הרוחני שעליו נשענת הציונות כולה. אלפיים שנה שמרנו עליה בלב: בתפילה, בדם ובזיכרון חי; לא כנוסטלגיה לעבר רחוק, אלא כצורך קיומי של עם השומר על קשר עם שורשיו. יש ערים שאפשר לגור בהן, ויש את ירושלים – מקום שאי אפשר להסביר במילים, רק להרגיש. המילה "ציון" הפכה לשם תנועה, והכותל הפך לעדות חיה לשלד הלאומי שלנו. לפני שאנחנו צוללים לוויכוחים, כדאי להיזכר שהסיפור שלנו תמיד התחיל כאן.

מירושלים המקראית ועד לציונות המודרנית

המילה "ציון" מופיעה בתנ"ך 152 פעם, וברוב המוחלט של המקרים היא מתארת את ירושלים כסמל לברית הלאומית והרוחנית של העם. היסוד הזה נטוע עמוק בהר המוריה, המקום שבו הפכה עקדת יצחק ממבחן אמונה ליסוד של מסירות ותקווה עבור אומה שלמה. חשוב להבין כי בלב הזהות הזו עומד הר הבית, המקום הקדוש ביותר שבו עמדו שני בתי המקדש. הכותל המערבי הוא רק שריד מחומת התמיכה, וקדושתו נובעת מקרבתו למקור: אל ההר שבו התעצבה דמותנו.

שורשיה של ירושלים נטועים עוד ב"שלם" של מלכיצדק ובעקדת יצחק, והיא הפכה עם הזמן ללב השאיפה לבנות את הארץ מחדש. לאורך ההיסטוריה ניסו האימפריות למחוק את הקשר הזה, מחורבן הבית הראשון ב-586 לפנה"ס ועד חורבן הבית השני ב-70 לספירה, שהוביל לגלות ארוכה. הקיסר אדריאנוס אף שינה את שם העיר ל"איליה קפיטולינה" ואת שם הארץ ל"פלשתינה" כדי למחוק את הזהות היהודית, אך הזיכרון נותר חי בלב הקהילה היהודית, ששמרה על נוכחות רציפה לאורך כל הדורות.

הקשר הבלתי ניתן להפרדה בין ירושלים לצדקת הדרך

במאה ה-19 החלה שיבה נרחבת לירושלים, והשם "ציונות" עצמו נגזר מהר ציון. רבים חושבים שהרצל המציא את המילה 'ציונות', אך המושג נטבע למעשה על ידי נתן בירנבאום, שבחר להישען על השורש העמוק ביותר של העם היהודי – ציון, היא ירושלים. בנימין זאב הרצל היה זה שאימץ והפיץ את המושג כחלק מהחזון המדיני שלו. לאחר הצהרת בלפור והמאבק המר בתקופת המנדט, הגיעה נקודת המפנה ב-1967. במלחמת ששת הימים שוחררה ירושלים מהכיבוש הירדני, יחד עם שחרור חבלי הארץ התנ"כיים ביהודה ושומרון, והעם שב לארצו בריבונות מלאה. איחוד העיר עוגן בחוק יסוד בשנת 1980, ובשנת 2018 קבע חוק הלאום באופן חוקתי שירושלים השלמה והמאוחדת היא ליבת הזהות היהודית והציונית.

לא זכינו בירושלים סתם כך; "אם אשכחך ירושלים" היה נדר לאומי שנמשך אלפיים שנה. היא ליוותה אותנו בגלות והחזירה אותנו הביתה. כפי שאמר אצ"ג: "אמת אחת ולא שתיים, כשמש אחת – וכשם שאין שתי ירושלים".