אורי הירש

מחשבות ותובנות על תרגול תנועתי־תפקודי, קטלבלס, יוגה ופילאטיס · ציונות, זהות וריבונות

ושננתם

שיפור היכולת התנועתית וההתפתחות לטכניקות, לתרגילים ולתנועות מורכבות יותר דורשים ריבוי חזרות של אותה תנועה או של אותו תרגיל, בדומה ללמידה בעל פה באמצעות שינון, עד שבסופו של התהליך התנועה מוטמעת בגוף והופכת לתגובה טבעית ורפלקסיבית. תהליך למידה אמיתי דורש משמעת, העמקה והשתרשות, המאפשרות התקדמות יציבה ואיכותית לאורך זמן. כשאני מלמד או מתרגל בעצמי, אני משתדל לחשוב על כל תרגיל כחזרה אחת מדויקת שעליה אני חוזר X פעמים, ולא כעל ביצוע אוטומטי של X חזרות. הדגש הקבוע הוא שטכניקה קודמת לכושר גופני.

הרעיון הזה נשען בין היתר על דבריו של ג'וזף פילאטיס: "עדיף כמה תנועות מתוכננות היטב, המבוצעות באיזון מושלם, מכמה שעות של התעמלות מרושלת", ועל דבריו של ברוס לי: "איני מפחד מן האדם שתרגל עשרת אלפים בעיטות פעם אחת, אלא מן האדם שתרגל בעיטה אחת עשרת אלפים פעמים." גם בתרבות היהודית מודגשת חשיבות השינון. רש"י פירש את הפסוק "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ" כך: "שיהו מחודדין בפיך; שאם ישאלך אדם דבר, שלא תהא צריך לגמגם בו, אלא אמור לו מיד." וביוגה כתב פטנג'לי: "השינון הוא ההתעמקות במשמעות."