אני חילוני רמתשרוני, חילוני דור שלישי בעיר שהתהדרה תמיד בליברליזם, הומניזם וסובלנות כלפי האחר, כל עוד נשמרה ההגמוניה החילונית, והאירופית בעיקרה, אך דיבורים על פרהסיה יהודית - איסור חמץ, אכילת בשר וחלב, אכילת שרצים, איסור על הנאה ביום הכיפורים, מצוות קריאת שמע, תפילין, שמירת השבת, יישוב הארץ, לא באה לחלקם טוב בעין.
הדיבורים על תרבות יהודית (החורגת מארוחת חג דשנה) מתחברים כחזרה בתשובה. אז אנסה לתרגם זאת לשפה מוכרת יותר לאוזן החילונית.

שירות משמעותי
בתקופתי שירות קרבי נחשב לשירות משמעותי. זו הייתה חוויה מחשלת, מגורזת (לטנקיסטים), מאתגרת, וטחנו שבתות, לצד החוויה הקשה הייתה גם תחושה התחזקות, התעצמות, הרבה סיפוק וגאווה. ג'ובניקים קיבלו תנאים נוחים, אוכל נקי מאבק, בלי סיכון, קיימו חיים באזרחות במקביל לשירות הצבאי ולא ראו את הצבא בשבת. אין ספק שקל יותר להיות ג'ובניק.

יהודי משמעותי
להיות יהודי זה לא קל, וברור שקל יותר להיות יהודי בלי שהעגלה שלך תהיה מלאה בהרבה מאוד מצוות - איסור חמץ, אכילת בשר וחלב, אכילת שרצים, איסור על הנאה ביום הכיפורים... , אין ספק שקל יותר להיות איש העולם הגדול. לצד זה להיות יהודי עם משמעות, זו חוויה מאתגרת, שאין לה אח ורע בעולם. זה לא קל, זה מורכב, זה מגביל, זה לא תמיד נוח - לשמור שבת, כשרות, לצום, להניח תפילין, לעשות קידוש, ... זה לתת ביטוי למשהו פנימי עמוק, זה מצריך נשמה ולב של יהודי. קל זה לא.