אורי הירש

מחשבות ותובנות על תרגול תנועתי־תפקודי, קטלבלס, יוגה ופילאטיס · ציונות, זהות וריבונות

דף הבית » ציונות » דמוקרטיה, ציונות, פלשתינה ותרבות השקר

דמוקרטיה, ציונות, פלשתינה ותרבות השקר

כפי שהעיסוק בפעילות גופנית נשלט על ידי תעשיות המכשירים, והתזונה מעוצבת על ידי תאגידי המזון המעובד – כך גם הציונות עוברת תהליך של "עיבוד" מכוון. אנחנו חיים בעידן שבו תודעה לאומית מפורקת על ידי תעשייה שלמה של מסירת הארץ, הפועלת בסמויות כדי לנתק את הדור הצעיר מהקשר הטבעי וההיסטורי שלו לקרקע.

מלכודת השמות: מיהודה לפלשתינה

הניתוק הזה מתחיל בשפה. השם "פלשתינה", שנתפס היום בטעות כזהות מקומית עצמאית, הוא למעשה המצאה פוליטית רומאית עתיקה. הקיסר אדריאנוס שינה את שמה של יהודה במטרה אחת: למחוק את הזיקה היהודית לארץ. כשמערכת החינוך מאפשרת לתלמידים לסיים בגרות מבלי להבין שזהו כלי נשק תודעתי, היא משלימה את המלאכה שהתחיל אדריאנוס.

מגילת העצמאות והמקור המוסרי

הבלבול מחלחל גם להגדרת המדינה. מגילת העצמאות מורכבת מכ-650 מילים; המילה "יהודית" מהדהדת בה שוב ושוב, בעוד המילה "דמוקרטית" אינה מופיעה ולו פעם אחת. אין בכך סתירה לזכויות אדם, אלא עדות לכך שהמדינה הוקמה על בסיס צדק נביאי ישראל – מקור מוסרי שקדם באלפי שנים לדמוקרטיה היוונית.

בין המוסר היהודי לתרבות יוון

בזמן שביוון, "ערש הדמוקרטיה", נשים היו נחותות משפטית ועבדות הייתה עמוד שדרה כלכלי, התרבות היהודית כבר עיגנה את זכויות הגר, היתום והאלמנה. חובת הטיפול בנכה ובהגנה על החלש אינן "תוספת מערבית" לציונות, אלא התשתית המוסרית המקורית של עמנו. מי שמציג את היהדות כמנוגדת לזכויות אדם, פשוט אינו מכיר את עושרו של עמו.

שיבה ליהדות: שורשים וכנפיים

הציונות, כפי שהגדיר הרצל, היא קודם כל שיבה ליהדות. אולם כיום, כפי שהזהיר יעקב חזן, זנחנו את המורשת לטובת חילוניות ריקה שייצרה "עמי ארצות" במקום "אפיקורסים". לדור שגדל כאן ללא שורשים עמוקים בתרבותו ובספריו, אין את ה"כנפיים" המוסריות הנדרשות כדי להחזיק בארץ הזו אל מול נרטיבים זרים המנסים להחליף את מקומנו.

המלחמה על המפה

בסופו של דבר, מדינות לא נופלות רק בשדה הקרב; הן נופלות בבתי הדפוס ובמפות שבהן משנים את שמן. כפי שאמר צפריר רונן, ארצנו עלולה ליפול ללא ירייה אחת, ברגע שבו נסכים לאמץ את השמות שניתנו לנו על ידי אויבינו. הוויכוח האמיתי אינו על טריטוריה, אלא על השאלה אם נזכור שאנחנו בעלי הבית.