אורי הירש

מחשבות ותובנות על תרגול תנועתי־תפקודי, קטלבלס, יוגה ופילאטיס · ציונות, זהות וריבונות

יוגה קטלבלס

במבט ראשון, תרגול קטלבלס ויוגה נראים כמו שני עולמות שונים. הקטלבלס דינמי, קצבי ולעיתים עוצמתי. היוגה שקטה יותר, מדויקת יותר, ומבוססת במידה רבה על נשימה ושהייה.

אבל כאשר מסתכלים על התנועה עצמה, מגלים ביניהם שפה משותפת. בשני המקרים הגוף לומד להתארגן מחדש. הוא עושה זאת דרך נשימה, שליטה, קצב, דיוק והקשבה.

לא אותה שיטה, כן עקרונות משותפים

ההשוואה בין יוגה לקטלבלס אינה טוענת שאלה שתי שיטות זהות. היא גם אינה מבטלת את ההבדלים ביניהן. היוגה כוללת עולם רחב של תרגול, נשימה, פילוסופיה ותודעה. הקטלבלס התפתח בעיקר מתוך עולם הכוח, הסבולת והתנועה הדינמית.

עם זאת, כאשר בוחנים את ההיבט הגופני בלבד, אפשר לזהות כמה עקרונות משותפים. שתי הגישות עוסקות בנשימה, יציבות, העברת כוח, שליטה וארגון הגוף במרחב. הגוף אינו מכיר שמות של שיטות. הוא מכיר עומס, מנוף, נשימה, שיווי־משקל ויכולת להסתדר עם מה שמבקשים ממנו.

דגשים שונים, גוף אחד

גם מבחינה פיזיולוגית, אין סיבה לטעון ששתי הגישות יוצרות אותה הסתגלות. תרגול קטלבלס מדגיש יותר כוח, הספק, סיבולת ועומס מכני. יוגה מדגישה יותר נשימה, תנועתיות, שליטה ושהייה בתנוחות.

דווקא ההבדלים האלה הופכים את ההשוואה למעניינת. הם מאפשרים לראות כיצד הגוף משתמש באותם עקרונות בסיסיים בדרכים שונות. פעם אחת דרך עומס חיצוני. פעם אחרת דרך שהייה, נשימה ודיוק.

משולש ביוגה ו־Windmill בקטלבלס

אחד המקומות שבהם החיבור הזה מתבהר הוא ההשוואה בין תנוחת המשולש ביוגה, Trikonasana, לבין תרגיל ה־Windmill מעולם הקטלבלס. אלה אינם תרגילים זהים. לא במטרה, לא בעומס ולא בתחושה.

ובכל זאת, שניהם מדגימים עיקרון דומה: תנועה במישור החזיתי, תוך הפרדה בין אזורים שנעים לבין אזורים שמייצבים. הירך ובית החזה משתתפים בתנועה. כפות הרגליים, מרכז הגוף וחגורת הכתפיים שומרים על יציבות יחסית.

מה באמת מתייצב בתנועה

חשוב להימנע מהצגה פשטנית של הגוף. אין כאן מפרק אחד שזז וכל השאר “נעולים”. הגוף אינו ארון חשמל. הוא מערכת חיה, וכל תנועה יוצרת רצף של התאמות קטנות בין מפרקים, שרירים ומערכת העצבים.

כאשר אנחנו אומרים שמפרק מסוים מייצב, אין הכוונה שהוא מפסיק לזוז לגמרי. הכוונה היא שתפקידו המרכזי באותו רגע הוא לשלוט בתנועה, לווסת עומס ולמנוע תנועה מיותרת. זו יציבות חכמה, לא קיפאון.

מה קורה בתנוחת המשולש

בתנוחת המשולש הגוף לומד להתארך בין הקרקע, האגן ובית החזה. כפות הרגליים יוצרות בסיס. עמוד השדרה החזי מתארך ומסתובב בהדרגה. הנשימה עוזרת להפחית מתח מיותר.

התרגול אינו עוסק רק בגמישות. הוא מלמד את הגוף לפזר עומס, לשמור על בסיס יציב ולמצוא מרחב תנועה בלי מאבק. כאשר הנשימה נשארת שקטה, הגוף מקבל מידע ברור יותר. פחות מאמץ מיותר. יותר דיוק.

מה מוסיף ה־Windmill

ה־Windmill לוקח מבנה תנועתי דומה ומוסיף לו עומס חיצוני. ברגע שמחזיקים קטלבל מעל הראש, הדרישה ליציבות עולה מיד. חגורת הכתפיים צריכה להתארגן. כף היד, המרפק, הכתף, הגב והאגן צריכים לעבוד יחד.

כאן הקטלבל הופך למורה קשוח למדי. כל סטייה קטנה בארגון התנועה מורגשת מיד. אם הכתף אינה יציבה, אם האגן אינו נע בחופשיות, או אם הגב מנסה לקחת עבודה שאינה שלו, הכלי יספר את זה מהר. הוא לא מנומס במיוחד, אבל הוא ברור.

כוח בלי שליטה, שליטה בלי עומס

דווקא בנקודה הזאת עולה לעיתים ביקורת משני הכיוונים. אנשי כוח עשויים לשאול למה לא פשוט להתחזק. אנשי יוגה עשויים לחשוש שעומס חיצוני מרחיק את המתרגל מהקשבה לגוף.

בפועל, שני הקצוות יכולים להשלים זה את זה. כוח ללא שליטה עלול ליצור פיצויים תנועתיים ועומס מצטבר. מנגד, שליטה ללא חשיפה הדרגתית לעומס לא תמיד מספיקה לחיים עצמם. הגוף צריך גם להרגיש, גם לייצב, וגם להתמודד עם משקל אמיתי מדי פעם.

איך לחשוב על התרגיל לפני שמתחילים

לפני ביצוע Windmill כדאי להבין אילו אזורים אמורים להשתתף יותר בתנועה, ואילו אזורים צריכים בעיקר לייצב. הירך, עמוד השדרה החזי והצוואר משתתפים בתנועה בצורה מבוקרת. כפות הרגליים, הברכיים, האגן ועמוד השדרה המותני שומרים בעיקר על שליטה ויציבות יחסית.

כאשר ההבחנה הזאת ברורה יותר, התנועה נעשית שקטה יותר. המתרגל אינו “נופל” לתוך הטווח ואינו מחפש עומק בכל מחיר. הוא לומד לנוע דרך הירך ובית החזה, תוך שמירה על בסיס יציב ונשימה רציפה.

עמידת המוצא והביצוע

עמידת המוצא פשוטה יחסית. יד אחת אוחזת את הקטלבל מעל הראש. היד השנייה מחליקה לאורך הרגל. כפות הרגליים מסתדרות בזווית שמאפשרת לאגן לנוע בחופשיות.

בשאיפה, האגן נע הצידה ובית החזה מסתובב בהדרגה. בנשיפה, כפות הרגליים לוחצות אל הקרקע והגוף חוזר מעלה מתוך יציבות. לא מתוך תנופה. לא מתוך מאבק. מתוך ארגון.

שני כלים, אותה מערכת

בסופו של דבר, יוגה וקטלבלס אינם עולמות מנוגדים כפי שנהוג לחשוב. הם פשוט מדגישים צדדים שונים של אותה מערכת אנושית. היוגה מדגישה יותר שהייה, נשימה ודיוק. הקטלבלס מדגישים יותר קצב, עומס והפקת כוח.

בשני המקרים חוזר אותו עיקרון בסיסי: תנועה איכותית אינה רק שאלה של גמישות או כוח. היא תלויה בארגון נכון, נשימה, שליטה ויכולת לנוע לאורך זמן בלי מאבק מיותר בגוף.