אורי הירש

מחשבות ותובנות על תרגול תנועתי־תפקודי, קטלבלס, יוגה ופילאטיס

קטגוריה: תרגול תנועתי־תפקודי

  • שלושת הת"וים – תרגול תנועתי־תפקודי

    שלושת הת"וים – תרגול תנועתי־תפקודי

    כשהאנשים מגיעים למכון איתנים בפעם הראשונה, אחת השאלות שחוזרות היא: "אז מה זה בעצם, פילאטיס מכשירים, יוגה או אימון פונקציונלי?" השאלה מובנת, כי אנחנו רגילים לתת שם לכל שיטת תרגול. אבל אחרי שנים של עבודה אני פחות עסוק בשם שעל הדלת ויותר בשאלה פשוטה יותר: מה האדם שמולי צריך כדי לנוע טוב יותר, לתפקד טוב יותר ולהרגיש בטוח יותר בגוף שלו?

    תרגול תנועתי־תפקודי הוא תהליך שבו מתרגלים תנועה כדי לשפר תפקוד בחיים עצמם. הכוח, התנועתיות, שיווי־המשקל, הנשימה והיציבות הם כלים בתוך התהליך, לא מטרות נפרדות. שלושת הת"וים מסכמים מבחינתי את הרעיון: תרגול יוצר תנועה טובה יותר, ותנועה טובה יותר מאפשרת תפקוד טוב יותר.

    המאמר הזה עוסק בעיקרון ובדרך החשיבה שמאחורי התרגול. להסבר הרחב על המרכיבים, העקרונות ודרכי היישום אפשר לעבור לעמוד היסוד: תרגול תנועתי־תפקודי.

    החיים השתנו, הגוף פחות

    בעבר בני אדם נעו כחלק טבעי משגרת החיים. הם הלכו, נשאו, טיפסו, עבדו בידיים, קמו מהרצפה והשתמשו בגוף שעות רבות ביום. אף אחד לא קרא לזה "אימון". היום חלק גדול מהחיים מתנהל בישיבה, ברכב ומול מסך. במקום ללכת אנחנו נוסעים, במקום לשאת אנחנו גוררים עגלה, ובמקום לקום אנחנו מחפשים את השלט. הטכנולוגיה השתנתה מהר מאוד. המבנה הבסיסי של הגוף שלנו קצת פחות.

    הבעיה אינה שהישיבה כשלעצמה "הורסת את הגוף", וגם לא שכל אדם צריך לחזור לחיות כמו צייד־לקט. הגוף פשוט זקוק לגירוי מתאים כדי לשמר יכולות. אם אנחנו כמעט לא כורעים, נושאים, מסתובבים, מאזנים את עצמנו או קמים מהרצפה, אין סיבה לצפות שכל היכולות האלה יישארו באותה רמה לאורך שנים. מה שלא פוגשים בתנועה היום עלול להפוך בהדרגה למשהו שקשה יותר לבצע מחר.

    תפקוד לפני כושר

    אנשים רבים מודדים כושר לפי משקל הגוף, אחוזי שומן, זמן ריצה או מספר הקילוגרמים שהם מרימים. המדדים האלה יכולים להיות שימושיים, אבל הם אינם מספרים את כל הסיפור. אדם יכול להיות חזק מאוד בתרגיל מסוים ועדיין להתקשות להתכופף, להסתובב, לשמור על שיווי־משקל או לבצע פעולה פשוטה בלי מאמץ מיותר.

    מבחינתי המדד המעניין יותר הוא התפקוד. האם קל לקום מהכיסא? לעלות מדרגות? להרים משהו מהרצפה? לשאת קניות? לקום מהמיטה? להסתובב כדי לקחת משהו מהמושב האחורי ברכב? לשחק עם הילדים או הנכדים? אלה אינן משימות ספורטיביות, ובכל זאת הן דורשות כוח, תנועתיות, שיווי־משקל, תיאום תנועתי ויכולת לארגן את הגוף כיחידה אחת.

    כוח חשוב, אבל הוא אינו כל הסיפור. גם תנועתיות לבדה אינה מספיקה. אדם צריך להיות מספיק חזק, מספיק נייד, מספיק יציב ומספיק קשוב כדי להתמודד עם החיים שלו. המינון המדויק משתנה מאדם לאדם. לכן אני פחות מחפש את "התרגיל הטוב ביותר" ויותר את התרגיל שמתאים לאדם שנמצא כרגע מולי.

    צרכים לפני רצונות

    הרב קוק כתב: "יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו – בן חורין הוא". אני אוהב את הרעיון הזה גם בהקשר של תרגול. קל מאוד להפוך לעבדים של מה שנראה טוב בעיני אחרים: התרגיל שמופיע השבוע ברשת, הגוף שנחשב אופנתי, המשקל שמישהו אחר מרים או השיטה שהפכה פתאום לדבר היחיד שכולם צריכים לעשות.

    הרצון אינו דבר רע. מותר לרצות להיראות טוב יותר, להתחזק או להשיג יעד ספורטיבי. השאלה היא האם הרצון מסתיר צורך חשוב יותר. אדם שמתקשה לקום מהרצפה, מאבד שיווי־משקל או נמנע מתנועה מסוימת בגלל חשש, צריך קודם להבין את הבעיה ולבנות יכולת. לפעמים השיפור המשמעותי ביותר אינו עוד חמישה קילוגרמים על המוט, אלא האפשרות לבצע פעולה יומיומית בלי לחשוב עליה בכלל.

    הבחנה בין צורך לרצון גם מחזירה פרופורציות לתרגול. אנחנו לא צריכים לאסוף תרגילים כמו בולים. צריך להבין מה חסר כרגע, לבחור דרך מתאימה ולחזור עליה מספיק פעמים כדי שהגוף ילמד. גיוון יכול להיות מועיל, אבל חזרתיות היא חלק מהלמידה. מערכת העצבים משתפרת דרך ניסיון חוזר ומדויק, לא רק דרך הפתעה חדשה בכל שיעור.

    ללמוד לנוע, לא רק לבצע תרגילים

    תרגול תנועתי־תפקודי אינו שיטה סגורה ואינו אוסף קבוע של תרגילים. פילאטיס, יוגה, קטלבלס, תרגילי משקל גוף ועבודה עם אביזרים יכולים כולם להשתלב בו. השאלה אינה מאיזה עולם הגיע התרגיל, אלא למה משתמשים בו, איך מבצעים אותו ומה הוא מלמד את האדם. קטלבל אינו הופך תרגיל לפונקציונלי רק משום שיש לו ידית, וכדור גדול אינו מעניק לתרגיל תואר מקצועי מעצם נוכחותו.

    אני לא מלמד רק תרגילים. אני מלמד אנשים להשתמש בתרגיל כדי להבין משהו על הגוף שלהם. לפעמים מדובר בארגון כף הרגל והברך, לפעמים בתנועה של הירך, לפעמים בנשימה, ולעיתים דווקא ביכולת להפסיק להתאמץ במקום שאין בו צורך. המטרה היא שהמתרגל יתחיל לזהות בעצמו מה עוזר לו לנוע ומה גורם לו לפצות, להתכווץ או לעבוד קשה מדי.

    מכאן גם מגיעה המודעות. לא מדובר במושג שמדביקים לתרגיל כדי שיהיה מעניין יותר. מדובר בקשב פשוט למה שקורה: איפה המשקל נמצא, איך הנשימה משתנה, האם התנועה שקטה או מאומצת, האם צד אחד מתנהג אחרת מהשני, והאם אפשר לבצע את אותה פעולה בפחות מתח. כשהקשב משתפר, יש יותר מידע. כשיש יותר מידע, אפשר לבחור טוב יותר.

    הגוף עובד כמערכת אחת

    מערכת העצבים אינה פותחת רשימת שרירים ובוחרת בכל פעם מי יעבוד. היא מארגנת פעולה. כשאדם מרים שקית מהרצפה, כפות הרגליים, הברכיים, הירכיים, הגו, הכתפיים והידיים פועלים יחד. גם המבט והנשימה משתתפים. הגוף אינו אוסף חלקי חילוף, ולכן כדאי לפחות בחלק מן התרגול לעבוד עם התמונה השלמה ולא רק עם שריר בודד.

    זה לא אומר שאין מקום לתרגיל מבודד. לפעמים דווקא עבודה ממוקדת על שריר או מפרק היא בדיוק מה שנדרש. תרגיל הוא כלי, וההקשר קובע את הערך שלו. הבעיה מתחילה כשאנחנו הופכים כלי אחד לאידאולוגיה. תרגול טוב יודע לעבור בין החלק לשלם: לחזק משהו נקודתי כאשר צריך, ואז לבדוק כיצד הוא משתלב שוב בתנועה הכוללת.

    דפוסי התנועה הבסיסיים

    פעולות רבות בחיי היום־יום נשענות על מספר משפחות של תנועה: כריעה, כפיפה והרמה, דחיפה, משיכה, סיבוב, נשיאת משקל, הליכה ומעבר בין גבהים ומצבים. אין צורך להפוך את הרשימה לדת חדשה. היא רק דרך נוחה להסתכל על השאלה האם הגוף פוגש במהלך השבוע מגוון סביר של דרישות תנועתיות.

    גם תרגילים שלא מחקים פעולה יומיומית במדויק יכולים לתרום לתפקוד. תרגול שיווי־משקל, לדוגמה, אינו חייב להיראות כמו סיטואציה מהחיים כדי לאתגר את מערכת הבקרה. עבודה על תנועתיות הקרסול עשויה להשפיע על האופן שבו אדם כורע או עולה מדרגות. תרגיל נשימה יכול לשנות את ארגון הגו. לכן "פונקציונלי" אינו אומר שהתרגיל חייב להיראות כמו פעולה מהמטבח.

    טכניקה קודמת לכושר

    התקדמות בתרגול מתחילה באיכות שאפשר לשלוט בה. קודם לומדים את התנועה, אחר כך מוסיפים עומס, מהירות או מורכבות. זה אינו אומר שכל תנועה חייבת להיראות מושלמת לפני שמתקדמים. גוף חי אינו מכונה, ויש לו וריאציות. אבל אם המתרגל מאבד שליטה בכל פעם שהעומס עולה, עוד משקל אינו בהכרח פתרון. לפעמים הוא פשוט הופך את אותה טעות לכבדה יותר.

    גם כאב אינו מדד פשוט של "נכון" או "לא נכון". כאב הוא תופעה מורכבת, ולא תמיד ניתן להסיק מתנועה אחת מה מקורו. אם תרגיל גורם לכאב חריג או להחמרה ברורה, כדאי לעצור, להתאים ולבדוק. המטרה אינה לפחד מתנועה, אלא ליצור תנאים שבהם אפשר לחזור אליה בהדרגה ובביטחון.

    מה המחקר אומר על תרגול תפקודי?

    הספרות המקצועית מעניינת דווקא משום שהיא פחות חד־משמעית מהשיווק סביב המושג "אימון פונקציונלי". סקירה מושגית שפורסמה ב־2022 מצאה שאין הגדרה מדעית אחידה למונח Functional Training, ושחלק גדול מהתרגילים והיכולות שמופיעים בתכניות כאלה קיימים גם בשיטות אימון אחרות. מבחינתי זו אינה בעיה. להפך, היא מזכירה שהשם פחות חשוב מן המטרה, מן ההתאמה ומן התוצאה בפועל.

    סקירה שיטתית משנת 2024 בחנה מחקרים על תרגול תפקודי אצל מבוגרים החיים בקהילה. בחלק מן המחקרים נמצא שיפור בפעילויות יום־יום, אך התרגול התפקודי לא היה באופן עקבי טוב יותר משיטות תרגול אחרות בכל מדדי שיווי־המשקל והניידות. זו נקודה חשובה: אין צורך להכריז ששיטה אחת ניצחה את כולן. העיקר הוא לבחור גירוי שמתאים למטרה ולמתרגל.

    גם הנחיות ארגון הבריאות העולמי מדגישות שילוב של פעילות אירובית, חיזוק שרירים, ובגיל המבוגר גם תרגול רב־מרכיבי הכולל כוח ושיווי־משקל. שוב חוזרים לאותה נקודה: גוף מתפקד צריך יותר ממרכיב אחד.

    התרגול נבחן בחיים עצמם

    החיים מתרחשים מחוץ לאולם. במטבח, במדרגות, ברחוב, בגינה, בעבודה ובנסיעה. לכן מבחינתי ההצלחה של תרגול אינה נמדדת רק במה שהמתרגל מצליח לבצע בזמן השיעור. אני רוצה לדעת אם קל לו יותר לקום, ללכת, לשאת, להתכופף, להסתובב ולהתאושש. אם התרגיל נראה מרשים אבל שום דבר מחוץ לשיעור לא משתנה, כדאי לשאול מה בדיוק אנחנו מנסים להשיג.

    במובן הזה, התמדה חשובה יותר מהתלהבות קצרה. שיעור אחד מוצלח אינו משנה הרגל של שנים, בדיוק כפי שארוחה אחת טובה אינה מגדירה תזונה. הגוף לומד דרך רצף. תרגול קטן, מדויק וחוזר יכול להיות שימושי יותר מתקופה קצרה של עומס גדול שלא ניתן לשמר. לא תמיד צריך יותר. לעיתים צריך פשוט לעשות את הדבר המתאים מספיק זמן.

    שלושת הת"וים

    בסופו של דבר אני חוזר לשלוש המילים שמלוות את הגישה הזאת: תרגול, תנועה ותפקוד. התרגול הוא תהליך הלמידה. התנועה היא הדבר שאנחנו משפרים בתוך התהליך. התפקוד הוא המקום שבו בודקים אם העבודה באמת משרתת את האדם. שלושת החלקים קשורים זה בזה, אבל התפקוד נשאר המצפן.

    לכן אני לא מחפש שיטה אחת שתפתור הכול. אני משתמש בפילאטיס מכשירים, קטלבלס, יוגה, תרגילי כוח, שיווי־משקל, נשימה וכלים נוספים לפי הצורך. כל אחד מהם יכול להיות מצוין, וכל אחד מהם יכול גם להיות לא מתאים ברגע מסוים. הכלי הוא רק כלי. האדם הוא הנושא.

    שאלות נפוצות

    מהו תרגול תנועתי־תפקודי?

    תרגול תנועתי־תפקודי הוא תהליך שמטרתו לשפר את יכולתו של האדם לנוע ולבצע פעולות בחיי היום־יום. הוא עשוי לשלב כוח, תנועתיות, שיווי־משקל, נשימה, יציבות ותיאום תנועתי. הדגש אינו על סוג מסוים של ציוד או על תרגיל מסוים, אלא על ההתאמה בין התרגול לצרכים וליכולת של האדם.

    מה ההבדל בין תרגול תנועתי־תפקודי לאימון פונקציונלי?

    המונחים חופפים במידה רבה, ואין בספרות הגדרה אחת מוסכמת לאימון פונקציונלי. אני מעדיף את המונח "תרגול תנועתי־תפקודי" משום שהוא מדגיש למידה, דיוק, הקשבה והדרגתיות, ולא רק מאמץ או ביצוע. השאלה המרכזית אינה איזה תרגיל עושים, אלא כיצד התרגול משפר את איכות התנועה ואת היכולת של האדם לתפקד.

    האם כל תרגיל יכול להיות פונקציונלי?

    במידה מסוימת כן, אם הוא משרת מטרה אמיתית אצל האדם שמבצע אותו. גם תרגיל מבודד יכול להיות שימושי כאשר הוא מחזק חוליה מסוימת בתהליך. לעומת זאת, תרגיל שנראה "פונקציונלי" מאוד יכול להיות חסר ערך אם אינו מתאים למתרגל. ההקשר, המינון והמטרה חשובים יותר מהצורה החיצונית של התרגיל.

    האם התרגול מתאים גם בגיל מבוגר?

    בהחלט ניתן לתרגל גם בגיל מבוגר, כאשר התרגול מותאם למצבו של האדם ומתקדם בהדרגה. בתקופה הזאת יש חשיבות מיוחדת לשמירה על כוח, שיווי־משקל, יכולת קימה, הליכה, נשיאה ותנועתיות. הספרות המקצועית והנחיות ארגון הבריאות העולמי תומכות בשילוב של כוח, פעילות אירובית ותרגול רב־מרכיבי, ולא בהתמקדות ביכולת אחת בלבד.

    להעמקה

    הרעיונות במאמר הזה הם חלק מגישה רחבה יותר שהתפתחה אצלי לאורך שנות הוראה ותרגול. בספר תרגול תנועתי־תפקודי: לנוע, לתפקד ולהרגיש טוב יותר אני מרחיב על הקשר בין תנועה, תפקוד, למידה והחיים מחוץ לאולם. מי שרוצה לראות כיצד העקרונות האלה מקבלים צורה מעשית יכול לקרוא גם על מכון איתנים 1964 בהרצליה, שבו אנחנו משלבים פילאטיס מכשירים, קטלבלס ותרגול תנועתי בהתאם לאדם ולא לפי תווית אחת.

    מקורות מקצועיים ומחקרים

    World Health Organization – Guidelines on Physical Activity and Sedentary Behaviour
    הנחיות ארגון הבריאות העולמי לפעילות גופנית לאורך החיים, הכוללות פעילות אירובית, חיזוק שרירים ובגיל המבוגר גם עבודה רב־מרכיבית על כוח ושיווי־משקל.

    Liu C-J et al., 2024 – Is functional training functional?
    סקירה שיטתית של המחקר על תרגול תפקודי בקרב מבוגרים, שמצאה יתרונות בחלק ממדדי התפקוד לצד תוצאות מעורבות בהשוואה לשיטות תרגול אחרות.

    McLaughlin EC et al. – Balance and functional training and health in adults
    סקירת־על שבחנה תרגול שיווי־משקל וכוח תפקודי ואת הקשר שלהם לתפקוד ולנפילות בגיל המבוגר.

    Ide BN et al., 2022 – Is There Any Non-functional Training?
    סקירה מושגית שמראה שאין הגדרה מדעית אחידה ל־Functional Training ומדגישה את החשיבות של הגדרת המטרה והיכולת שאותה מבקשים לשפר.

    הסתייגות מקצועית

    המאמר מיועד ללמידה ולהבנה כללית בלבד, ואינו מחליף ייעוץ רפואי, פיזיותרפי או מקצועי אישי. במקרה של כאב חריג, החמרה, נימול, חולשה, כאב לילה חריג, טראומה, שינוי בשליטה על סוגרים, מחלה ידועה או ספק, יש לפנות לאיש מקצוע מתאים.

  • תרגול תנועתי באמצעות קטלבלס ואומנויות לחימה

    תרגול תנועתי באמצעות קטלבלס ואומנויות לחימה

    אחרי למעלה מ 25 שנות תרגול אומנויות לחימה ואתנחתא בתקופה האחרונה, אחת השאלות השכיחות ביותר שאני נשאל על ידי מאמנים ומכרים מתחום אומנויות הלחימה היא : "אורי, לא חסר לך אומנויות לחימה ?" תשובתי היא שמעולם לא הפסקתי , כמורה לתנועה וכושר המתמחה בענפי ספורט (אומנויות לחימה, הרמת משקולות אולימפיים) וכושר שונים (חדר כושר, יוגה, פילטיס), אני מצוי בחיפוש מתמיד אחר טכניקות תרגול חדשות (מבלי לאבד את השורשים שלי).

    ההכרות שלי עם עולם של אומנויות לחימה התחיל בג'ודו אצל יורם הדר (דרך הרכות/הגמישות), התנועות של הג'ודו הן בעלות השפעה מיוחדת על הגוף כיוון שהן מבוססות על תנועה מיטבית של גופנו על מנת להכניע את היריב על ידי הטלה, ריתוק, חניקה או בריח. הטכניקה מבוססת על תיעול כוחו של היריב לטובתנו, תנועות אלה מפתחות את היכולת הגופניות והתפקוד של הגוף, ולמרות שאינן נמצאות בשימוש בחיי היום יום, הם מביאות לשיפור ניכר בתפקוד של המתרגל .
    המשכתי לקרטה שוטו-קאן אצל מקס אזולאי, שהתרגול בו בדרך כלל מורכב משלושה חלקים עיקריים: תרגילי בסיס (קיהון), קרבות (קומיטה) וסדרות של תנועות קבועות מראש המדמות טכניקות כנגד יריב (קאטות). בקרטה לא משתמשים בכוח לבד, כי אם ב"קימה" (מיקוד מתפרץ), שהוא המשקל ומרכז הכובד של הגוף, מפני שהתנועה מ"הקימה" מנצלת את כל משקל הגוף והיא חזקה מתנועה הנובעת משרירי היד או הרגל בלבד. מאסטר ג'ישין פונקושי מייסד השיטה שם דגש על בריאות, נשימה, שחרור אנרגיה ושליטה יוצאת דופן בגוף ובנפש. אחת המנטרות שלו הייתה : "המטרה העיקרית של אמנות הקרטה אינה טמונה בניצחון או בתבוסה אלא בשאיפה לאופי מושלם של המתאמן"

    השוטו-קאן מקנה דרך חיים, קואורדינציה, כבוד לזולת, משמעת ובטחון עצמי. במהלך השנים התפתחתי והמשכתי בלחימה משולבת עם אלי אלימלך שהיא שיטה המשלבת קראטה מגע מלא ואגרוף תאילנדי, במטרה ליצור שיטה חזקה ויעילה יותר על ידי שילוב היתרונות של כל שיטה בנפרד. אחד מעקרונות היסוד של השיטה הוא קו מחשבה פתוח, וחיפוש מתמיד אחר שיפורים שההתקדמות של כל אדם הינה קודם כל עם עצמו ולא בהשוואה לאחרים.

    לוחם אינו נמדד רק ע"פ כוחו, גמישותו או יכולת הסיבולת שלו, מלוחם נדרשת מיומנות טכנית ויכולת תנועתית גבוה. (אני מתייחס לרובד הגופני ללא התייחסות לרובד הנפשי) תרגול תנועתי באמצעות קטלבלס, על פי תפיסתי נכנס לקטגוריה של אומנות תנועה כמו, אומנויות הלחימה, המחול ודומיהם. בתרגול תנועתי באמצעות קטלבלס אנו נדרשים לתנועה מיטבית של גופנו, תוך ניצול המבנה הייחודי של המשקולת לצורך שיפור ושיכלול יכולת התנועה שלנו.
    כמו בשוטו-קאן בתרגול תנועתי באמצעות קטלבלס אנו נדרשים לעבוד בצורה דינאמית ומשוחררת ללא נוקשות, לשלב קואורדינציה, כוח מתפרץ ומרכיבים נוספים שייחודיים לשיטה ונמצאים באומנויות לחימה כגון: סיבולת, גמישות, דיוק, שליטה ושיווי משקל.
    בתרגול תנועתי באמצעות קטלבלס, כמו באומנויות לחימה, נדרשת מחזוריות של תאוצה, מאמץ ורפיון, קרי האצת המכה, במינימום זמן (הנפה), ובלימה, ספיגת אנרגיה גבוהה הנוצרת במהלך התקפת היריב (חזרה מהנפה).
    ולמה הכוונה? באומנויות לחימה, אנו נדרשים להיות משוחררים כשאנו מתגוננים, ולייצר כוח מתפרץ כשיוצאים להתקפה. במצב הפוך, כאשר הגוף בלחץ (נוקשה) בזמן הגנה, היכולת לצאת להתקפה יורדת, ועוצמת ההתקפה מוגבלת ונמוכה.
    כך גם בתרגול תנועתי באמצעות קטלבלס אנו נדרשים להישאר משוחררים במאמץ, מה שמאפשר לנו להפיק עוצמה (כוח + מהירות) במהלך התרגול, מצב שמשפר משמעותית את היכולת התנועתית של הגוף. ניתן לדמות זאת לקפיץ, שכדי להגיע למיצוי מיטבי של האנרגיה שלו עליו להיות באיזון שבין מתח לרפיון. במצב של חוסר מתח (אלסטי) או במצב של עודף מתח (פלסטי), הקפיץ מאבד את כוחו ואת יכולת התנועה הפוטנציאלית שלו.

    בדומה לתרגול באומנויות לחימה גם בתרגול תנועתי באמצעות קטלבלס, על פי תפיסתי, מושם דגש מרכזי לאיכות התנועה ולטכניקה (טכניקה קודמת לכושר גופני). ערך מוסף גדול שיש לתרגול תנועתי באמצעות קטלבלס, הוא מהווה תרגול להעצמה אישית בדומה לאומנויות לחימה. דרך התרגול הגופני משיגים תרגול נפשי, כמו: ריכוז, נחישות, משמעת, ביטחון עצמי, ערך עצמי גבוהה, ורצון להשתפר כל הזמן, כשהדגש החשוב הינו התקדמות של כל מתרגל ביחס לעצמו הן כחלק מקבוצה והן לבד בהתאם ליכולותיו ולקצב שלו.