רשומות בנושאי תרגול, תנועתיות, קטלבלס, יוגה, תרבות ותובנות אחרות.

שובו של האימון הפונקציונלי

מעלה מחדש מאמר שכתבתי בתש"ע – 2010 על תנועה וכושר… קצת בוסר אבל עדין מתאים

כיצד השתנתה המגמה ומדוע?

במקור, מפתחי גוף היו אנשים חזקים "Strong-man" שהתמקדו בשיפור יכולות הכוח ותפקוד הגוף. כפועל יוצא מכך היה להם גוף מפותח ואסתטי – אך לא מפני שכיוונו לכך במכוון. מאז שנות ה-20 של המאה שעברה, השתלטה בהדרגה על עולם הכושר תרבות של פיתוח הגוף (Body building). אימון זה נולד במטרה לפתח גוף גדול ושרירי בדרך היעילה והקצרה ביותר. בהתאם לכך פותחו מכשירים ייעודיים לפיתוח השרירים, שיטות אימונים מתאימות, מזון מיוחד וכדומה – הכל למען השגת המטרה המיוחלת של גוף מנופח-שרירים. אותם מכשירים שאנו מכירים כיום בחדרי הכושר התפתחו בתקופה ההיא. במקביל, באותה תקופה "נעלמו" שיטות תרגול מבוססות תנועה שנועדו לשפר ולפתח את היכולות האתלטיות הכלליות של המתרגל – כמו קטלבלס, כדורי כוח, הרמת משקולות ועוד.

אימוני פרנקנשטיין

נראה שמשהו השתבש בתפיסת הכושר בעולם המערבי. הפכנו את הערך המוסף למטרה באימון. במקום לתרגל לשיפור היכולות האתלטיות של הגוף, אנו מתאמנים כמו מפתחי גוף – באמצעות מכשירים של מפתחי גוף ועל פי עקרונות אימון שפותחו בהתאם. חיזוק הגוף בחלקים-חלקים (ידיים, חזה ועוד) מזכיר לי את הסיפור של פרנקנשטיין שברא ייצור מחיבור של איברים וחלקי גוף זה לזה.

אימוני כושר נועדו לפתח ולשפר את הגוף כולו, כאשר כל הגוף מתגייס לביצועם. התרגיל אינו מבוצע בצורה המבודדת איבר זה או אחר, אינו דורש רק הפעלת כוח, אלא גם יכולת תנועתית, קואורדינציה ומרכיבי כושר אחרים. יכולות אלה אינן נמדדות כלל על פי רוחב הזרועות או החזה המנופח. ב"אימוני פרנקנשטיין" המטרה היא להשיג גוף גדול או לשרוף שומנים בגוף בזמן הקצר ביותר, ללא קשר לשיפור היכולות האתלטיות של המתאמן (מרכיב קריטי בשיפור התפקוד ובשמירה על בריאות הגוף).

הניסיון למצוא פתרונות קלים ומהירים במטרה להגיע לערך המוסף הפך אנשים רבים כיום ליצורים נחותים יותר מבחינה פיזית, ביחס לדורות הקודמים. התחלנו להתמכר לחיי נוחות, לג'אנק פוד של עולם הכושר. מועדוני כושר עמוסים במכשירים חדישים ומשוכללים: מכשירי ריצה ממוחשבים, מכשירים לחיזוק מקרבי הירך, ספות לחיצה, ומכשירים לכל איבר ואיבר בגופנו. אולם למרות כל אלה, הפכנו לאנשים חלשים יותר, שמנים יותר, סובלים יותר מכאבי גב ומבעיות מפרקים אחרות. למרות כל השעות שאנו מבלים בחדרי הכושר, כל תרגילי ה"פרפר" או כפיפות בטן, כבר איננו יכולים לעלות שלוש קומות בלי מעלית, איננו מסוגלים להרים חפצים מהרצפה, אנחנו בקושי מצליחים לקשור את שרוכי הנעליים שלנו! אנו סובלים מיציבה לקויה, כאבי גב ושאר תחלואים. אם כך, מה ההיגיון בלבצע כל כך הרבה תרגילים לשרירי החזה? מה הטעם בלחיצת חזה בשכיבה (אלא אם במסגרת עבודתך אתה נדרש לשכב על הגב רוב הזמן ולדחוף מאה קילוגרם בשכיבה מהחזה, מעין "גֶ'ק" אנושי…) ? מדוע לאמן את השריר יותר ממה שהגוף צריך? הדבר משול להתקנת מנוע של מכונית מרצדס בשלדה של מכונית סוסיתא. האם תרגילי פשיטת ברכיים וכפיפת ברכיים באמת מכניסים אותנו לכושר? במה הם משפרים את יכולת התנועה? האם הגוף יכול לתרגם את כל אלה לשיפור בתפקוד היומיומי? מדובר במשהו עמוק יותר. לדעתי צריך לחזור לשורשים, לתקופה בה אימון הכושר היה מיועד להפוך את האנשים לחזקים מבפנים – ומבחוץ.

"בחזרה לעתיד" של תרבות הכושר

בשנים האחרונות חיפשו מומחי הכושר בעולם דרכים לשיפור הבריאות והיכולות של המתאמנים, אתלטים ולא אתלטים. כיוון שהגוף מתפקד באינטגרציה של קבוצות שרירים רבות הפועלות בצורה משולבת, הבינו מומחי הכושר שאין היגיון באימון תוך בידוד השריר (אלא אם אתה מפתח גוף) וכי אימון כזה הוא למעשה הפוך לדרישת הגוף.
הם "גילו" מחדש את התרגול התנועתי והחלו לחזור לשיטות תרגול משנים עברו (הרמת משקולות, תרגילי משקל גוף, אומנויות לחימה, קטלבלס, יוגה וכו'.) ולתרגילים ותיקים, תוך שהם מחברים אותם למחקרים מדעיים חדשים בתחום, וכך פיתחו שיטות תרגול מתקדמות יותר. תרגול המתמקד ביכולת התנועתית, במרכיבי הכושר ובגוף כמכלול.

תגובות על התרגול , הצעות לשיפור…

באותו נושא :

דילוג לתוכן