זוכרים את הימים שבהם אחרי בית הספר היינו רצים בשדות, מטפסים על עצים ומשחקים כדורגל עד השקיעה? כל היום היינו בתנועה. הגוף שלנו היה מכונה משומנת, מלאת אנרגיה וגמישות. בלי לדעת, אימצנו את עקרונות האימון הפונקציונלי: תנועה חופשית, מגוונת וחזקה.
מגיל צעיר תרגלתי אומנויות לחימה ומגוון רחב של פעילויות נוספות הקשורות לכושר ולתנועה. בתוך העולם הזה יצא לי לעשות סיבוב שלם של תובנות. מתוך המקום של ניסוי וטעייה – דרך שכללה, מן הסתם, גם לא מעט שגיאות – אני מעלה רשומה זו: מאמר שכתבתי בתש"ע (2010) על מהות הכושר. מעט בוסר, אך עדיין רלוונטי.
כיצד השתנתה המגמה, ומדוע?
במקור, מפתחי גוף היו אנשים חזקים – Strong men – שהתמקדו בשיפור יכולות הכוח ותפקוד הגוף. כפועל יוצא מכך היה להם גוף מפותח ואסתטי, אך לא משום שזו הייתה מטרתם המוצהרת.
מאז שנות ה־20 של המאה הקודמת השתלטה בהדרגה על עולם הכושר תרבות פיתוח הגוף (Bodybuilding). אימון זה נולד במטרה לפתח גוף גדול ושרירי בדרך היעילה והקצרה ביותר. בהתאם לכך פותחו מכשירים ייעודיים לפיתוח השרירים, שיטות אימון מותאמות, תזונה ייעודית ועוד – הכול למען השגת המטרה של גוף מנופח שרירים.
המכשירים שאנו מכירים כיום מחדרי הכושר התפתחו בתקופה ההיא. במקביל, “נעלמו” שיטות תרגול מבוססות תנועה שנועדו לשפר ולפתח את היכולות האתלטיות הכלליות של המתרגל – כגון קטלבלס, כדורי כוח, הרמת משקולות חופשיות ועוד.

אימוני פרנקנשטיין
ויקטור פרנקנשטיין יצר מפלצת מאיברים שחוברו יחד לגוף אחד – גדול, מגושם וגס. גם אנחנו, בחיפושנו אחר הגוף השרירי, יצרנו מפלצת משלנו: גוף שרירי אך חסר יכולת תנועתית.
במקום ליצור גוף שלם ומתפקד, אנו מתמקדים בבניית שרירים מבודדים. במקום למקד את התרגול בשיפור היכולות הגופניות – כיצד הגוף מתפקד – העברנו את המיקוד לאופן שבו הגוף נראה. אנו מתאמנים כמו מפתחי גוף, באמצעות מכשירים של מפתחי גוף ועל פי עקרונות אימון שפותחו לכך. חיזוק הגוף בחלקים־חלקים.
לעניות דעתי, אימוני כושר נועדו לפתח ולשפר את הגוף כולו, כאשר כל הגוף מגויס לביצועם. התרגיל אינו מבוצע תוך בידוד של איבר כזה או אחר, ואינו דורש כוח בלבד, אלא גם יכולת תנועתית, קואורדינציה ומרכיבי כושר נוספים. יכולות אלה אינן נמדדות לפי היקף הזרועות או החזה המנופח.
ב“אימוני פרנקנשטיין” המטרה היא להשיג גוף גדול או לשרוף שומנים בזמן הקצר ביותר, ללא קשר לשיפור היכולות הגופניות של המתאמן – מרכיב חשוב בתפקוד היומיומי ובשמירה על בריאות הגוף.
הניסיון למצוא פתרונות קלים ומהירים להשגת הערך המוסף שם אותנו בעמדה גופנית נחותה ביחס לדורות הקודמים. למרות כל מכשירי הכושר לחיזוק וחיטוב מקרבי הירך, הידיים, החזה ואיברים נוספים, הפכנו לאנשים חלשים יותר, הסובלים יותר מכאבי גב ומבעיות מפרקים.
למרות כל השעות שאנו מבלים בחדרי הכושר, יש לנו קושי לעלות שלוש קומות בלי מעלית, איננו מסוגלים להרים חפצים מהרצפה, ובקושי מצליחים לקשור שרוכים. אנו סובלים מיציבה לקויה, מכאבי גב ומשורה ארוכה של תחלואים. לכן, לדעתי, יש לחזור לשורשים – לתקופה שבה אימון הכושר נועד להפוך אנשים לחזקים מבפנים, וממילא גם מבחוץ.
“בחזרה לעתיד” של תרבות הכושר
עולם הכושר חווה מהפכה משמעותית בשנים האחרונות. בעוד שבמשך שנים רבות התמקדנו באימונים מבודדים של קבוצות שרירים, כיום אנו עדים לחזרה לשורשים של התנועה הטבעית והפונקציונלית. אימונים אלו משלבים תרגילים מורכבים ומגוונים, חיזוק הגוף כמכלול ותרגול של מרכיבי הכושר כמכלול.
התוצאה: שיפור משמעותי בכוח, בסיבולת ובגמישות, הפחתת פציעות וחיזוק הבריאות הכללית. גישה זו, המשלבת ידע מדעי עם שיטות אימון מסורתיות, מאפשרת שיפור יעיל ובטוח יותר של היכולות הגופניות ואיכות החיים.
מכשור פשוט, תנועתיות מורכבת
Low-tech, high-concept
אני מאמין בתרגול תנועתי המשלב מכשור פשוט עם תנועתיות מורכבת. אימונים המשתמשים בציוד בסיסי ופשוט – משקל גוף, קטלבלס, כדורי כוח, גומיות התנגדות ועוד – אך מבוצעים בתרגילים מורכבים ומאתגרים גם מבחינה קוגניטיבית.
שילוב של שיטות אימון מסורתיות, כגון הרמת משקולות ויוגה, עם תרגול עכשווי, יוצר גישה הוליסטית לכושר גופני – כזו המטפחת את הגוף והנפש כאחד.
