התמונה למעלה מתארת את נוף ילדותי. עוד לפני שאני זוכר את עצמי בכלל, אני חי בעולם הכושר והתנועה. מגיל צעיר תרגלתי אומנויות לחימה ומגוון רחב של פעילויות אחרות הקשורות לכושר ותנועה. בתוך העולם הזה, יצא לי לעשות סיבוב שלם של תובנות. מתוך המקום של ניסוי וטעייה דרך שכללה מן הסתם גם הרבה שגיאות וטעויות אני מעלה רשומה זו. מאמר שכתבתי בתש"ע – 2010 על תנועה וכושר… קצת בוסר אבל עדין מתאים…

כיצד השתנתה המגמה ומדוע?
במקור, מפתחי גוף היו אנשים חזקים "Strong-man" שהתמקדו בשיפור יכולות הכוח ותפקוד הגוף. כפועל יוצא מכך היה להם גוף מפותח ואסתטי – אך לא מפני שכיוונו לכך במכוון. מאז שנות ה-20 של המאה שעברה, השתלטה בהדרגה על עולם הכושר תרבות של פיתוח הגוף (Body building). אימון זה נולד במטרה לפתח גוף גדול ושרירי בדרך היעילה והקצרה ביותר. בהתאם לכך פותחו מכשירים ייעודיים לפיתוח השרירים, שיטות אימונים מתאימות, מזון מיוחד וכדומה – הכל למען השגת המטרה המיוחלת של גוף מנופח-שרירים. אותם מכשירים שאנו מכירים כיום בחדרי הכושר התפתחו בתקופה ההיא. במקביל, באותה תקופה "נעלמו" שיטות תרגול מבוססות תנועה שנועדו לשפר ולפתח את היכולות האתלטיות הכלליות של המתרגל – כמו קטלבלס, כדורי כוח, הרמת משקולות ועוד.

אימוני פרנקנשטיין
בסיפור 'המפלצת של פרנקנשטיין' - ויקטור פרנקנשטיין בורא באמצעים מלאכותיים מפלצת מאיברים שאותם הוא מחבר יחדיו לגוף, למפלצת מראה גדול, מגושם וגס מהאדם הרגיל. נראה שמשהו השתבש בתפיסת הכושר בעולם המערבי. הפכנו את הערך המוסף למטרה באימון. במקום למקד את התרגול בשיפור היכולות הגופניות - איך הגוף מתפקד, העברנו את המיקוד באימון לאיך הגוף נראה, אנו מתאמנים כמו מפתחי גוף – באמצעות מכשירים של מפתחי גוף ועל פי עקרונות אימון שפותחו בהתאם. חיזוק הגוף בחלקים-חלקים (ידיים, חזה ועוד).

אימוני כושר נועדו לפתח ולשפר את הגוף כולו, כאשר כל הגוף מתגייס לביצועם. התרגיל אינו מבוצע בצורה המבודדת איבר זה או אחר, אינו דורש רק הפעלת כוח, אלא גם יכולת תנועתית, קואורדינציה ומרכיבי כושר אחרים. יכולות אלה אינן נמדדות כלל על פי רוחב הזרועות או החזה המנופח. ב"אימוני פרנקנשטיין" המטרה היא להשיג גוף גדול או לשרוף שומנים בגוף בזמן הקצר ביותר, ללא קשר לשיפור היכולות הגופניות של המתאמן (מרכיב חשוב בשיפור התפקוד ובשמירה על בריאות הגוף).

הניסיון למצוא פתרונות קלים ומהירים במטרה להגיע לערך המוסף שָׁם אותנו בעמדה פחות טובה מבחינה גופנית, ביחס לדורות הקודמים. למרות כל מכשירי הכושר לחיזוק וחיטוב מקרבי הירך, הידיים, החזה ואיברים אחרים בגופנו, הפכנו לאנשים חלשים יותר, סובלים יותר מכאבי גב ומבעיות מפרקים אחרות. למרות כל השעות שאנו מבלים בחדרי הכושר, יש לנו קושי לעלות שלוש קומות בלי מעלית, איננו מסוגלים להרים חפצים מהרצפה, אנחנו בקושי מצליחים לקשור את שרוכי הנעליים שלנו! אנו סובלים מיציבה לקויה, כאבי גב ושאר תחלואים. לכן לדעתי צריך לחזור לשורשים, לתקופה בה אימון הכושר היה מיועד להפוך את האנשים לחזקים מבפנים – ומבחוץ.

"בחזרה לעתיד" של תרבות הכושר
בשנים האחרונות חיפשו מאמני כושר רבים בעולם דרכים לשיפור הבריאות והיכולות של המתאמנים, אתלטים ולא אתלטים. כיוון שהגוף מתפקד באינטגרציה של קבוצות שרירים רבות הפועלות בצורה משולבת, הבינו מומחי הכושר שאין היגיון באימון תוך בידוד השריר (אלא אם אתה מפתח גוף או מפרק/משפר רכיב מגביל תנועה) וכי אימון כזה הוא למעשה הפוך לדרישת הגוף.
הם "גילו" מחדש את התרגול התנועתי והחלו לחזור לשיטות תרגול משנים עברו (הרמת משקולות, תרגילי משקל גוף, אומנויות לחימה, קטלבלס, יוגה וכו'.) ולתרגילים ותיקים, תוך שהם מחברים אותם למחקרים מדעיים חדשים בתחום, וכך פיתחו שיטות תרגול מתקדמות יותר. תרגול המתמקד ביכולת התנועתית, במרכיבי הכושר ובגוף כמכלול.