אורי הירש

מחשבות ותובנות על תרגול תנועתי־תפקודי, קטלבלס, יוגה ופילאטיס · ציונות, זהות וריבונות

דף הבית » ציונות » שליטה באמצעות בורות

שליטה באמצעות בורות

בשנת 1975, בבית הספר הממלכתי־חילוני "גולן" ברמת השרון, בתקופת כהונתו של שר החינוך זבולון המר ז"ל, קיבלנו בכיתה א' את החומש בטקס חגיגי. למדנו פסוקים מהתנ"ך ואת תולדות עם ישראל, בפסח חיברו אותנו למסורת היהודית בכפר חב"ד, חגגנו את ניצחון המכבים בחנוכה ואת שמחת תורה בבית הכנסת. חינכו אותנו שארץ ישראל היא מולדתו של העם היהודי. כמובן שהייתה גזענות נגד המזרחיים, החרדים והמתנחלים, זו עדיין רמת השרון, אבל המסר הציוני היה ברור, מושרש ואחיד.

כיום, ילדיי לומדים באותה עיר שבה גדלתי, אך ציונות, אהבת הארץ והמסורת היהודית כמעט ואינן נוכחות במערכת החינוך. חגי ישראל נדחקו הצידה, ובמקומם צצים הלואווין וכריסטמס. הקשר ההיסטורי־תרבותי שלנו, שהיה יסוד ברור לדורות, מוגדר היום כ"הדתה".

הרצל, אדם חילוני, אמר שהציונות היא השיבה ליהדות. בן־גוריון, גם הוא חילוני, קבע שהקושאן שלנו על הארץ הוא התנ"ך. שניהם הבינו שהכוח של הציונות נובע מהשורשים היהודיים, מהמסורת ומהסיפור ההיסטורי שמחזיק את העם הזה אלפי שנים.

1947: היהדות במרחב הציבורי לא התחילה ב"הדתה"

עוד לפני הקמת המדינה, ביוני 1947, הצהירו אנשי ההנהגה הציונית החילונית, ובהם בן־גוריון, במכתב הסטטוס־קוו של 1947, כי יש לשמור על השבת כיום המנוחה החוקי, על כשרות במטבחים ממלכתיים, על הסדר בענייני אישות ועל אוטונומיה בחינוך. הזהות היהודית של המדינה לא הומצאה על ידי הדתיים. היא הייתה חלק מן ההסכמות שעליהן נבנתה המדינה מלכתחילה.

הסטטוס־קוו של 1947 התממש בחוקים ובתקנות שקבעו שאוטובוסים וחנויות לא יפעלו בשבת. מייסדי המדינה ביקשו שהיא תהיה יהודית במרחב הציבורי. לכן, הטענה שביטוי יהודי במרחב הציבורי הוא "הדתה" היא בעצם גניבת דעת. הלכה למעשה, המרחב הציבורי בישראל עבר בעשורים האחרונים תהליך של החלנה והתרחקות מהתרבות היהודית.

1964: מה קדם ל"כיבוש של 1967"?

עוד כרונולוגיה שכדאי להכיר: אש"ף הוקם ב־1964, שלוש שנים לפני מלחמת ששת הימים. באמנתו המקורית הוא הציב את "שחרור פלשתינה (ארץ ישראל)" כמטרה, ובאותה תקופה ירושלים, יהודה והשומרון היו בשליטת ירדן, הגולן היה בשליטה סורית ועזה בשליטה מצרית.

הכרונולוגיה מפרקת את הטענה שהמאבק המאורגן נגד ישראל נולד בעקבות 1967. אש"ף הוקם ב־1964, פת"ח ב־1957 והחל בפעולות נגד יהודים ב־1965. כל זה התרחש לפני שישראל שלטה ביהודה ושומרון, בירושלים המזרחית ובעזה.

זאת אומרת שזה לא בגלל 1967. זו התנגדות לקיומו של מיעוט יהודי במרחב המזרח־תיכוני המוסלמי.

ברגע שאנחנו מתנתקים מהיהדות, אנחנו מתנתקים מן הציונות. וברגע שאנחנו מתנתקים מן הציונות, אנחנו מאבדים את הצדקת הדרך ואת עצם הקיום שלנו בארץ ישראל. כפי שיעקב חזן הזהיר: "רצינו לגדל דור של אפיקורסים, וגידלנו דור של עמי ארצות".

כדי להבין מדוע ציונות ויהדות אינן "עוד נושא לימודי" אלא תנאי קיום, חשוב להכיר את התחנות שעיצבו את זהותנו: קללת אדריאנוס, שנועדה למחוק את העם היהודי; ההגירה הערבית לארץ בעקבות תחיית היישוב היהודי; בגידת הבריטים במנדט פלשתינה וסגירת שערי הארץ בפני יהודי השואה; מעורבותם של מנהיגים ערביים, ובראשם חאג' אמין אל־חוסייני, עם גרמניה הנאצית; והכיבוש הירדני לאחר 1948. כל אלה הכרחיים להבנת צדקת דרכנו כאן. רק בזכות השורשים, המסורת והזיכרון נותרנו מחוברים לארץ.

ציונות בלי יהדות היא קליפה ריקה. השילוב ביניהן הוא שמאפשר את עצם קיומנו בארץ הזאת ואת צדקת דרכנו. לכן, הניתוק מהן איננו רק בעיה חינוכית, אלא סכנה קיומית.

מעניין אותי מי מנסה לנתק את הילדים שלנו מהשורשים ומצדקת הדרך, ומי רואה בדור העתיד עדר שניתן לשלוט בו באמצעות בורות?